נדחה ערעור המס של שגב

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, דחתה (יום ג', 6.9.16) את ערעורו של עו"ד יוסי שגב על השומה שהוציאה לו רשות המיסים בנוגע לייצוגה של ליז הרדי, בתו של המיליארדר המנוח שאול אייזנברג. מדובר בפן האזרחי של המחלוקת בין שגב לבין הרשות. בית משפט השלום בתל אביב יושב על מדוכת הפן הפלילי, בו מואשם שגב שפעל בצורה בלתי חוקית במתכוון כדי שלא לשלם מע"מ על שכרו. המחלוקת בין היורשים נבעה מקיומן של צוואות סותרות ומכך שמדובר היה ברכוש בשווי מיליארדי שקלים, והוא התנהל במשך מספר שנים במחצית השנייה של שנות ה-90. שגב טען, כי ייצוגו את הרדי - תושבת ישראל - היה פורמלי בלבד, ולמעשה ייצג את אמה, לאה אייזברג, שהיא תושבת חוץ. כיוון שכך, המשיך, הוא היה פטור מתשלום מע"מ על שכר הטרחה שקיבל - 2.7 מיליון שקל. לטענת שגב, ההליכים נגדו מהווים נקמנות על כך שבזמנו הביא להפסקת מתן הפרמיות לעובדי רשות המיסים, לאחר שחשף את חוסר החוקיות שלהן. במרכז המחלוקת עומדת חשבונית בסך 15.7 מיליון שקל שהוציא שגב ללאה אייזברג באוקטובר 2003, ובה ציין מע"מ בשיעור אפס. אגמון-גונן קבעה, כי גרסתו של שגב אינה מהימנה, יש בה סתירות והיא אינה עולה בקנה אחד עם מסמכים מזמן אמת. "בעדותו לפני ניכר היה כי בכל פעם שהוא ניצב לפני סתירות בין עדויותיו בהליכים אחרים, או בין עדויותיו למסמכים מזמן אמת הוא מסיט את הנושא, חוזר לתת תשובות מעורפלות או לחלופין, תוקף את המדינה על התנהלותה", אומר אגמון-גונן על שגב. עוד אומרת אגמון-גונן, כי לאה אייזנברג שילמה לעו"ד יעקב וינרוט על ייצוגה בסכסוך, ואין זה סביר שהיא שכרה שני עורכי דין. לדברי אגמון-גונן, לשיטתו של שגב עצמו - הוא הפר את החוק בכך שהופיע בבית המשפט בשמה של הרדי בעודנו מייצג בפועל את אמה. הרדי ולאה אייזנברג אכן שיתפו פעולה בנושאים מסוימים, עד שחל קרע ביניהן, אך אין בכך כדי ללמד שיוצגו במשותף, מוסיפה אגמון-גונן. אגמון-גונן מותחת ביקורת על שגב, שלדבריה ניסה להטיל על שורה של עורכי דין אחרים את האחריות למעשיו: על וינרוט, על גיל אוריון (שהיה אז שותף במשרדו של וינרוט), על יעקב נאמן וגם על חנוך ארליך ואבי שרף ממשרדו-שלו. עוד היא אומרת, כי אין כל תיעוד לייצוג הכפול לו טען שגב, וגם אין הסבר מדוע לא ערך הסכם שכר טירחה עם לאה אייזנברג - בעוד היו לו שלושה הסכמים כאלו עם הרדי. על עדותו במע"מ אומרת אגמון-גונן, כי היא הייתה "חסרה ומתחמקת", חלק מתשובותיו היו לא מדויקות וחלק - לא נכונות. בין הסתירות המהותיות עליהן מצביעה אגמון-גונן: המועד בו החל שגב לייצג לשיטתו את לאה, מה היה אופי ההתקשרות ביניהם והאם לאה התחייבה לשלם לו. בהמשך מציינת אגמון-גונן, כי שגב ייחס ללאה עדות שקר, כאשר עומת עם דבריה לפיהם מרכז חייה הוא בישראל. קיימים מספר מסמכים המעידים שזה היה המצב, ושגב לא טען בזמן אמת שאינם נכונים. כאמור, טענתו לפיה לאה הייתה תושבת חוץ, היא שעמדה ביסוד הימנעותו מתשלום מע"מ על השכר שקיבל ממנה. פסק הדין מתבסס לא על המסמכים בהם הציג שגב את עצמו כעורך דינה של הרדי, מדגישה אגמון-גונן, אלא על אלו המלמדים שהייצוג המהותי אכן ניתן לה ולא לאמה. הרדי עצמה, שהלכה לעולמה ולא העידה בפני אגמון-גונן, אמרה במפורש בהליכים קודמים ששגב היה עורך הדין שלה. וינרוט העיד בפני חוקרי מע"מ שהוא אשר ייצג את לאה, ורק שיתף פעולה עם שגב. הלה טען בתגובה, כי מדובר בנקמנות בשל סכסוך שכר טירחה ביניהם. לדברי אגמון-גונן, אם תתקבל טענתו של שגב ולפיה על רשויות המס לבחון את מערך האינטרסים בעסקה, הרי שעורכי דין מתוחכמים כמותו, ינצלו זאת לטובתם בעסקות מורכבות ויימנעו מתשלום מע"מ, ואילו העוסקים הנותנים שירותים פשוטים יותר ישאו תמיד במע"מ. אין לאפשר זאת, היא מדגישה, בעיקר לאור מטרת חוק מע"מ: לחול בפשטות ובבהירות על כל הפעילות במשק. עוד דחתה אגמון-גונן את טענת הרדיפה של שגב. הדברים לא הוכחו, ואפילו אם היה בהם ממש - הרי שהם יכולים לשמש לכל היותר כבסיס לבדיקה הראשונית בעניינו. ברגע בו התברר ששגב לא שילם את המע"מ, היה עליו לשלמו בלא כל קשר למניעים שבבסיס הבדיקה בעניינו. היא העירה למדינה על מחיקת אחת מעדויותיו של שגב וקראה לה להפיק לקחים, במיוחד בעידן הדיגיטלי בו אין בעיה לתעד חקירות במלואן. לדברי אגמון-גונן, אם אכן שגב ייצג בפועל את לאה אך הציג את עצמו כמייצג את ליז, הרי שהוא ביצע שורה של מעשים חמורים: הטעה את בית המשפט, הטעה את המשטרה, הטעה בנקים בחו"ל וביצע עבירה אתית. שגב חויב בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל. את המדינה ייצגו עוה"ד אלפא ליבנה ושגית כחלון.