רשות הגבלים עסקיים פתחה היום (ב') בחקירה גלויה בעניין תיאום מחירים בחברות הפועלות בשוק הגז הביתי. במסגרת החקירה, נערכו הבוקר פשיטות על בתי החשודים ובמשרדי החברות הנחקרות, ונעצרו מספר חשודים על-פי צווי בית המשפט. פזגז הודיעה לבורסה כי חוקרי הרשות להגבלים עסקיים פשטו על משרדי החברה, לקחו מסמכים וזימנו מנהלים לחקירה.
יש לציין כי לאחרונה נחשפו ב"
גלובס" פרטים על-אודות הרווחיות הגבוהה של פזגז, רווחיות גבוהה שלא נעלמה מחוקרי הרשות להגבלים עסקיים. מניית פז נפט, החברה ששולטת בפזגז יורדת את הירידות החדות ביותר מקרב המניות הכבדות.
בישראל פועלות כ-30 ספקיות גז, כשארבע מתוכן, פזגז, סופרגז, אמישראגז ודורגז, שולטות ב-90% השוק.
גפ"מ הוא אחד ממקורות האנרגיה המרכזיים למשקי הבית בישראל. אחוז ניכר מתושבי המדינה עושה שימוש בגפ"מ לצרכי בישול והסקה. היקף שוק הגפ"מ בישראל עומד על מעל ל-2 מיליארד שקל, מתוכו כ-800 מיליון שקל בתחום הביתי. על-פי הערכות משרד האוצר העלות העודפת כיום על צרכני הגז הביתי מוערכת בקרוב ל-400 מיליון שקל בשנה.
לפני כחודש פרסמה רשות ההגבלים העסקיים דוח בנוגע לשוק הגז הביתי, אשר ממצאיו העלו כי הספקים הגדולים נמנעים מלהתחרות זה בזה. מהממצאים עלה, כי לאורך השנים פעילים מספר שחקנים ותיקים וגדולים בתחום אספקת הגפ"מ למשקי בית: פזגז, אמישראגז וסופרגז. שלושת הספקים הגדולים מספקים כ-75% מהכמות המיועדת למערכות גז מרכזיות. לצידם של הגדולים קיימים כעשרים ספקי גז קטנים מאוד, אשר נתח השוק הכולל שלהם אינו עולה על 10%, כאשר נתח השוק של כל אחד מהם אינו עולה על 5%.
עוד מצאה הרשות, כי ניסיונות הכניסה והתרחבות של ספקי גפ"מ חדשים וקטנים נבלמת באופן עיקבי. ככל שמספר המתחרים המסוגלים להתרחב קטן יותר, כך קל יותר לספקים הגדולים להגיע לשיווי משקל לא תחרותי.
כן, עלה מהדוח כי אספקת הגפ"מ למשקי בית באמצעות מערכת גז מרכזית מועד לשיווי משקל לא תחרותי. זאת, בין היתר, משום שחברות הגפ"מ מוכרות למספר גדול של לקוחות קטנים ומשום שלספקי הגפ"מ הקטנים קיימים חסמים להתרחבות והגדלת נתח השוק.
במהלך בדיקת הרשות עלו טענות, כי כאשר לקוחות המתגוררים בבית משותף מודיעים לספק גדול על החלפתו, לעיתים קרובות הספק הגדול מערים קשיים בביצוע ההחלפה. כך, על-פי הנטען, הספק הגדול מתמהמה בהחלפה המבוקשת בטיעונים שונים (כגון טענה כי החתימות מזויפות, טענה כי החתימות שייכות למי שאינם בעלי הדירות, טענה כי קיימים בניינים נוספים המחוברים לאותה מערכת גז מרכזית ולכן מספר החתימות לא עומד בדרישות החוק, וכיוצ"ב).
הליך הבירור וההוכחה המוטל על הספקים הקטנים החפצים להעביר את הלקוחות הללו אליהם מצריך השקעת משאבים גדולים, המקשים מאוד על התהליך. בהיעדר גורם מכריע אחר, יישוב סכסוכים הנוגעים לעניינים אלה מופנה לבתי המשפט, ומטבע הדברים הליכים אלה אורכים זמן רב ומעכבים את החלפת הספק באופן שיוצר חסם מעבר.
הרשות מצאה אינדיקציות לתחרות המועטה בענף, ובין היתר, בדיקת הרשות הראתה כי נתחי השוק של שלושת הספקים הגדולים (במכירה למשקי בית המחוברים למערכת גז מרכזית) יציבים לאורך השנים. היציבות בנתחי השוק עקבית עם הטענה כי הם לא מרבים לחטוף לקוחות זה לזה... הרשות מצאה כי בשנים 2011 עד 2014, הלקוחות שאיבדו שלושת הספקים הגדולים, כמו גם הלקוחות שהם גייסו, מהווים אחוז מזערי ממחזור המכירות שלהם.
בפרט, מנתונים שנאספו מספקי הגפ"מ הגדולים בין השנים 2011-2014 עולה כי שיעור קליטת הלקוחות על-ידי הספקים הגדולים ושיעור איבוד הלקוחות של הספקים הגדולים הוא זניח, ועמד על פחות מאחוז ממחזור המכירות שלהם. עוד נמצא שמעברי הלקוחות שהתבצעו היו בעיקר בין הספקים הגדולים לקטנים וההפך, בעוד שבין הספקים הגדולים לבין עצמם כמעט ולא נצפה מעבר לקוחות.
במהלך השנים התקבלו ברשות תלונות רבות, הן מספקי גפ"מ קטנים והן מלקוחות. הטענות המרכזיות היו כי שלושת הספקים הגדולים נוקטים במאמצים רבים לסכל מעבר של לקוחות אל ספקים קטנים. על-פי הנטען, כאשר צרכן פוטנציאלי הצורך גפ"מ מספק קטן פונה לספק גדול לצורך קבלת הצעת מחיר לשם מעבר לשירותיו של הספק הגדול, לרוב הוא יקבל הצעה תחרותית שתגרום לו לעבור. לעומת זאת, כאשר הצרכן הפוטנציאלי צורך את הגפ"מ מספק גדול אחר, הספק שאליו פנה הלקוח לא ימהר לשוב אליו עם הצעת מחיר, או שההצעה שיתן תנקוב במחיר שאיננו תחרותי.
תלונות נוספות שהתקבלו ברשות עוסקות, בין היתר, בהערמת קשיים באישור קבלת חתימות בעלי הדירות המעוניינים להחליף ספק גפ"מ או הערמת קשיים לגבי זהות החותמים ובתלונות על עיכוב בהחלפת הספק בשטח.
ההיסטוריה של שוק הגז הביתי: קרטל וניסיונות לרפורמה לאורך השנים פעלו רשות ההגבלים העסקיים, משרדי האנרגיה והאוצר על-מנת לפתור את כשלי התחרות בשוק הגז הביתי. בסוף שנות השמונים החל תהליך של רפורמה בשוק הגפ"מ שנועדה לפתוח אותן לתחרות. בחוק ההסדרים מ-1989 נכנסו סעיפים שנועדו להקל על-כניסתם של ספקים חדשים ומעבר צרכנים מספק אחד למשנהו. שנתיים מאוחר יותר תוקן חוק המקרקעין, באופן המפחית את הרוב הדרוש לצורך החלפת ספק גפ"מ מהסכמה פה אחד להסכמה של שני שלישים מבעלי הדירות, כאשר בהמשך ירד הרוב הדרוש למחצית.
במקביל לתיקון החוק נעשו צעדי חקיקה נוספים על-מנת להקל על חסמי המעבר בשוק. בין היתר, נחקק חוק המקרקעין (החלפת ספק גז בבית משותף), התשנ"א-1991, אשר נועד להסדיר את מערכת היחסים בין ספק הגפ"מ היוצא לזה הנכנס. חוק זה מסדיר את פירוקם של הצוברים הממוקמים בעומק האדמה בסמוך לבניינים על-ידי הספק היוצא, או את מכירתם לספק הנכנס, וכן את השבת דמי הפיקדון של המיכלים על-ידי הספק היוצא. כן מסדיר החוק את אופן האכיפה במקרה של הפרתו, ומקנה סמכות להטלת עיצום כספי.
(לאחרונה ובהמשך לעבודת צוות משותף של משרד האנרגיה, משרד האוצר ורשות הגבלים עסקיים הוצע במסגרת הצעת חוק ההסדרים תיקון נוסף לחוק המקרקעין אשר מאפשר לבית משותף לעבור מספק גז אחד לספק גז אחר על סמך רב באסיפה הכללית ללא צורך בקבלת חתימותיהם של מעל מחצית מהדיירים. כן הוצע שלא לאפשר לספק גז להפלות דיירים הצורכים גז מאותו הצובר).
שנות ה-90.
רשות ההגבלים העסקיים עצמה ניהלה שתי חקירות פליליות בתחום הגפ"מ, אשר הובילו להגשתם של כתבי אישום. החקירה הראשונה התנהלה כנגד ארבע חברות הגז הגדולות- פזגז, אמישראגז, סופרגז ודורגז ובסופה הוגש בשנת 2004 כתב אישום כנגד החברות על קרטל שהיה בין החברות בין השנים 1994-1997.
במסגרת קרטל זה חילקו ביניהן החברות את שוק יחידות הדיור החדשות, בהתאם לגודלה של כל חברה וכך נמנעו החברות מלהתחרות זאת בזאת וסיכלו את הרפורמה במשק הגז.
כתב האישום הוגש בשעתו גם נגד 15 בכירים בחברות הגז אשר היו מעורבים בקרטל, ובית המשפט הרשיע את המעורבים. כך, בשנת 2005 הגישה הרשות כתב אישום כנגד החברות פזגז וגז יגל בגין הסדר כובל להימנע מתחרות על הלקוחות הקיימים של כל חברה. בסופו של יום בית המשפט זיכה מחמת הספק את המעורבים.