שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חאלד כבוב, אישר (יום ד', 14.9.16) את הסכמי הפשרה בתביעת נגזרת ובתביעה ייצוגית שהוגשו נגד בכירי
בנק לאומי בפרשת העלמות המס בלאומי ניו-יורק. בכך אימץ כבוב את בקשת הצדדים ואת המלצת ועדת התביעות הבלתי-תלויה שהקים הבנק בשנת 2015 בעקבות הגשת התביעות.
על-פי ההסדרים, חברות הביטוח שביטחו את בכירי הבנק בביטוח נושאי משרה, ישלמו לו 92 מיליון דולר - רבע מסכום הקנסות שהוטלו עליו בהליכים השונים בארה"ב. 10.8 מיליון שקל מתוך סכום זה ישולמו לבעלי המניות מן הציבור, אשר החזיקו במניות לאומי בין מארס 2012 לינואר 2015 וכבר מכרו אותן. היקף הבקשה לתביעה נגזרת היה 2.14 מיליארד שקל, והבקשה לייצוגית - 475 מיליון שקל. הפיצוי מחברות הביטוח יהיה 350 מיליון שקל.
שלושה מבכירי הבנק בעת הפרשה יחזירו מענקים ובונוסים בסכום כולל של 5.1 מיליון שקל: המנכ"ל לשעבר
גליה מאור, היו"ר לשעבר
איתן רף ומי שהיה המשנה למנכ"ל,
צבי איצקוביץ. לצד זאת מדגיש כבוב: "נדמה כי בחינת התנהלות נושאי המשרה ואחריות רצוי שתעשה במסגרת הליכי מינהליים או פליליים, אשר בדיקתם נעשית כאמור על-ידי הרשויות האמונות על כך". כלומר: הבדיקה הפלילית תימשך בלא קשר להסכם הפשרה האזרחי.
לדברי כבוב, "ככל שבית המשפט יתרשם, כי הקמת ועדת התביעות הבלתי-תלויה מובילה את החברה להפעיל שיקול דעת עצמאי ומסייעת לדירקטוריון החברה לקבל החלטה באופן מיודע,
בתום לב ובהעדר
ניגוד עניינים - בית המשפט ייטה שלא להתערב בהחלטה מעין זו אלא במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני". הוועדה שהקים לאומי, בראשות השופט בדימוס
אורי גורן, עשתה עבודה ראויה והדוח שלה מפורט ומקיף, אם כי היה ראוי שיכלול יותר מידע על המו"מ עם חברות הביטוח, אומר כבוב.
מעבר לבחינת עבודת הוועדה, שעמדה בקני המידה הדרושים, הרי שגם מסקנותיה אינן מצדיקות התערבות שיפוטית - ממשיך כבוב. סכום הפשרה הוא סביר ביחס ליכולתו של הבנק לגבות סכום גבוה יותר מחברות הביטוח ומנושאי המשרה, אילו התביעה הנגזרת הייתה מתבררת לגופה. בחינת עילת התביעה וגובה הנזק היו מצריכים משאבים ניכרים מאוד, הן מהצדדים והן מבית המשפט, והוכחת הטענה להפרת אמונים הייתה מציבה בפני התובע "מכשול לא זניח".
כבוב גם אימץ את המלצת הוועדה לפיה הבנק לא יגיש בעתיד תביעות נוספות נגד נושאי המשרה, באומרו שאין היא בלתי סבירה עד כדי להצדיק התערבות מצידו. לאחר שהדירקטוריון אימץ עמדה זו, הרי שדרישת המבטחים ונושאי המשרה להימנע מתביעות עתידיות היא סבירה, הוא קובע, שכן רכיב הפטור מגולם בסכום שיקבל הבנק. להתחייבות זו יש חשיבות גם כלפי אלפי עובדי הבנק כיום ובעתיד, שיידעו שהבנק לא יתנער ממחויבותו כלפיהם, מוסיף כבוב.
כבוב קובע, כי הסדרי הפשרה משרתים את טובת כל הצדדים. הבנק לא ייגרר להליכים ארוכים שיפגעו ביציבותו, יגרמו לתקופה של חוסר ודאות ויחייבו אותו לשאת בהוצאות משפטיות ניכרות. בעלי המניות מן הציבור יזכו לפיצוי - הן באמצעות הפיצוי שיקבל הבנק והן במזומן למי שכבר מכרו את מניותיהם - בלא צורך בהליך ארוך ויקר. ההסכם גם יוצר אפקט מרתיע מול בכירי הבנק בעתיד, מבלי ליצור אפקט מצנן בו יחששו לקבל החלטות, מוסיף כבוב. הוא גם אישר את החלטת הבנק שלא להפסיק את ההתקשרות עם רואי החשבון שלו - קוסט-פורר-גבאי קסירר (ארנסט אנד יאנג) וסומך-חייקין (KPMG).
כבוב צמצם במחצית את הגמול ובעיקר את שכר הטרחה לתובעים ובאי-כוחם, שייגרעו מן הסכום שיקבל הבנק. בארי לנואל, שהגיש את הבקשה לתביעה נגזרת, יקבל 180,000 שקל, ועוה"ד
עמית מנור ו
יוקי שמש יקבלו 6.25 מיליון שקל. חיים גולדנר, שהגיש את הבקשה לתביעה ייצוגית, יקבל 100,000 שקל, ועוה"ד רנן גרשט ו
אופיר נאור יקבלו 813,000 שקל.
יתר נושאי המשרה שנתבעו היו
עוזי רוזן, בנימין נווה, עדנה נפתלי, יוסף הורוביץ, אמנון זיידנברג,
שוקי אורן, יורם מוסקוביץ, דן מאירי, אהוד מוברמן, אהוד שפירא, מיכאל בר-חיים וזלמן סגל. את כל נושאי המשרה ייצגו עוה"ד
רם כספי, ירון קוכמן,
צבי אגמון ו
אורי שורק. את סומך-חייקין ייצגו עוה"ד
ניר כהן ואמיר בן-ארצי, ואת קוסט-פורר - עוה"ד גיל אוריון ושוני אלבק. את בנק לאומי ייצגו עוה"ד רלי לשם ודרור קדם.