לא רבים יודעים, כי תאונת הרכבת הקטלנית ביותר בארץ התרחשה דווקא מספר שנים לפני קום המדינה, בסוף שנות ה-30 של המאה שעברה. בתאונה נספו 29 איש והיא מוגדרת עד היום כתאונת הרכבת הקטלנית ביותר בתולדות הרכבת בישראל. התאונה התרחשה היום לפני 77 שנים, בסמוך לצריפין (סרפנד) שליד רמלה. בשעה 10:30 לערך יצא מירושלים קו אוטובוס של חברת "אגד" מס' 653 בדרכו לתל אביב. האוטובוס היה עמוס נוסעים - כ-30 נוסעים ובהם גם כמה ילדים. האוטובוס נסע בכביש תל אביב-ירושלים הישן. בהגיעו לאזור רמלה צריפין, במקום הצטלבות כביש ירושלים-יפו עם מסילת הרכבת, התנגש האוטובוס ברכבת משא שנסעה מלוד לסרפנד ושחצתה באותה עת את הכביש. במקום, לא היה מוצב מחסום בטיחות. כתוצאה מההתנגשות החל האוטובוס להתלקח. תבהלה אחזה בנוסעים שביקשו לצאת מבין פתחי האוטובוס ומבעד לחלונות. הייתה זאת תקופת "המרד הערבי הגדול". פורעים ערבים התנכלו לתחבורה היהודית בארץ ולכן חלונות האוטובוס רושתו במתכת נגד יידויי אבנים וחפצים מסוכנים אחרים דבר שהקשה עוד יותר על הנוסעים המבוהלים להימלט ממנו. התוצאה הייתה איומה וקטלנית ביותר: רוב הנוסעים, כ-23 נלכדו בתוך האוטובוס מבלי יכולת להימלט ונשרפו או נחנקו למוות בתוך האוטובוס. שבעה מבין הנוסעים ביניהם נהג האוטובוס לאון רודריק, פונו כשהם סובלים מכוויות לבתי החולים בצריפין ובתל אביב. מכוניות פרטיות שעברו במקום האסון נרתמו לפעולות ההצלה וגם ערבים שמתגוררים בסביבה, על-פי עדויות, סייעו בהוצאת הפצועים ובהעברתם לבתי חולים. שלושה מהפצועים, כך מדווח עיתון "דבר", יהודה לרמן, מורה בן 29, גר ברחוב אלנבי 84 בתל אביב, אריה (אליהו) בן-חיים מירושלים ושולמית לין בת 23 מרחוב עזה 13 בירושלים - הועברו לבית חולים "הדסה" בתל אביב. ארבעה פצועים על-פי דיווח עיתון "דבר" הועברו לבית חולים הממשלתי בצריפין השוכן לא רחוק ממקום התאונה - אברהם ליטמאן, דוד לוי, מרת קורצמאן, והנהג יעקב רודריק. הרופאים אסרו העברתם בשל מצבם הקשה לבית חולים הדסה בתל אביב. רוב הפצועים שפונו לבתי החולים מתו כעבור מספר שעות באותו היום או למחרת. מערכת הבריאות בארץ אז, כנראה לא ידעה להתמודד עם חולים שסובלים מכוויות וזיהומי כוויות בחומרה כזאת. באסון נספו 29 נוסעים מתוך 33 שהיו באוטובוס (הערכה) למעשה כמעט כל נוסעי האוטובוס - 12 גברים, 11 נשים ו-6 ילדים נספו בתאונה הנוראית. בין ההרוגים כך התברר כמה ימים לאחר התאונה אם ושלושת ילדיה. עדות הניצולים באסון שלושה מהנוסעים (יש אומרים ארבעה) הצליחו לצאת בשלום מהאוטובוס הבוער כמעט ללא פגע או עם פגיעות קלות יחסית בלבד. הם קפצו דרך החלון האוטובוס וניצלו ממוות בטוח. בעדותם סיפרו כי לפני ההתנגשות לא שמעו קול צפירת הרכבת וזו הגיחה בהפתעה. לדבריהם, הם חשו כיצד נהג האוטובוס ליאון רודריק ניסה לבלום את האוטובוס בכל כוחו והאוטובוס נסחב-נגרר בעל כורחו. על-פי עיתון "דבר": שמות הניצולים מהאסון הם חיים חנוביץ "נחבש במד"א ונשלח לביתו". ואהרון רוזנברגר (אולי רוזנברג, א.א) מירושלים "יצא בשלום". מאוחר יותר התברר כי מספר הנוסעים שיצאו בשלום יחסית מהתאונה מגיע אף לארבעה נוסעים, אך למשטרה לא הי הכתובות של כולם ולכן הופנתה אליהם פנייה באמצעות העיתונות להגיע בדחיפות לתחנת משטרה כדי למסור עדות. כאמור, רוב רובם של נוסעי האוטובוס, 29 במספר מצאו את מותם. האוטובוס עלה באש ונשרף כליל. למקום האסון הגיעו קציני משטרה וצבא שוטרים בריטים ויהודים וחברי הנהלת "אגד". "גופות מרוסקות, עצמות שרופות ועור חרוך" למחרת האסון, יום ב' 18.9.1939 פרסם עיתון "דבר" בעמודו הראשון ידיעה גדולה תחת הכותרת: "21 וכמה פצועים בהתנגשות איומה של מכונית ברכבת". בידיעה נאמר: "תל אביב וירושלים הוחרדו אתמול לשמע הידיעה על האסון האיום שאירע ב-11:45 (על-פי גרסאות אחרות התאונה הייתה ב-10:12) בכביש תל אביב -ירושלים. האסון קרה סמוך לרמלה במקום שפסי הרכבת חוצים את הכביש. אין המקום מוגן במחסום כרצוי מטעם בטיחות". בידיעה נאמר עוד: "רכבת שעברה סמוך לרמלה התנגשה באוטובוס "אגד" שיצא מירושלים לתל אביב ב-10:50 לפני הצהרים האבטובוס היה גדוש נוסעים 33 במספר. המכונית הספיקה לנסוע רק עוד מרחק מה ולפתע נדלק טאנק הבנזין וכל המכונית - בעל 29 מקומות - נאחזה בלהבות...בין הנוסעים קמה מנוסה ובהלה... לא הייתה כל אפשרות להינצל מבעד לחלונות המרושתים ורבים נשרפו חיים. בשל המצב הקשה של גופות הנספים באוטובוס". וכך מתאר שליח עיתון "דבר" שהגיע למקום, את זירת מקום התאונה ופינוי הגופות: "אימת האסון טבועה בפי כל הנוכחים. קהל ערבים גדול הצטופף סמוך למקום הימצאם של הגוויות. המקום הוקף על-ידי שוטרים בריטים ונוטרים יהודים. מראה קרבנות האסון זעזע עד מעמקי נפש. גופות מרוסקים, עצמות שרופות ועור חרוך. הגוויות הועטפו תכריכים והושמו לתוך שקים. נהגי "אגד" ונוטרים העלום לשתי מכוניות משא שבהם הוסעו לבית הקברות בנחלת יצחק. לא הייתה כל אפשרות לזהותם והגוויות הוכנסו לחדר טהרה. הבוקר (18.9.39) ב-7 תיתן לקהל - לקרוביהם ומכריהם אפשרות לזהותם". הרוגי האסון משטרת רמת גן הופקדה על מלאכת זיהוי ההרוגים ואיתור בני משפחה קרובים ומכרים כדי שיזהו את קרוביהם. מלאכת הזיהוי הייתה קשה בשל מצב הגופות. לקרובים ולמכרים הוצגו והושמו על שולחן חפצי קורבנות האסון: שעון טבעת צמיד, מצלמה, מזוודה ועוד. עורך הדין גולדנברג זיהה את גופת ילדתו דליה, בת ארבע וחצי לפי שמלתה. קרובים ומכרים סבורים כי בן הנספים פנינה (פאני) טיטלבאום בת 29 בת הרב טייטלבאום פקידה בחברת "הנאמן" בתל אביב. בין הקורבנות: צילה גולדנברג בת 33 מתל אביב ובתה דליה בת ה-5, שרלוט ליפמן בת 34 ובנה גרשון בן ה-10. מלכה גרטמן בת 26 שעלתה לארץ בשנת 1936 מגרמניה, חברת עין חרוד שהייתה בנסיעה מירושלים לעין חרוד, אסתר גרופינקל בת 16 (נסעה לביקור בעין חרוד) פריץ באסטהוף (17) מיגור שעלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" מגרמניה כחצי שנה לפני התאונה בה קיפח את חיו. הוא זוהה לפי חפציו שנמצאו באוטובוס. בין ההרוגים, לאה דיל בת 25 ושלושת ילדיה: יצחק דיל בן 9, גבריאל דיל בן 7 ומינה דיל בת 8 חודשים. הרוגים נוספים באסון: על-פי דיווח של עיתון "פלשתיין פוסט" מתאריך 8 בספטמבר 1939: עליזה קוקר בת 17, רחל ברכיהו בת 19, אפרים בנימיני בן 21 מנס ציונה, רחל ברקוביץ בת 43 מכפר יחזקאל, אידית קריסל (17) מכפר ויתקין, אברהם ליפמן בן 40 מירושלים, יוסף נקש בן 17, ניסן בן רפאל יזדי בן 24 מירושלים, אליהו יוסף סטיקה בן 50 מירושלים, יצחק בן משה נחום בן 55 מרחובות, קלרה שטיינבק (אולי שטיינברג, א.א) מפרדס חנה, מרדכי יוסף נחום (47). חשוב לציין כי בשמות שפורסמו בעיתונות בשנים שקדמו למדינה לא פעם חלו שיבושים ויתכן שכמה מהשמות ההרוגים המובאים כאן משובשים מעט, כמובן בתום לב. מבין חפצי הרוגי האסון התגלתה מטפחת משי חרוכה שבקצותיה האותיות N.P הערכה כי מדובר בסימני מכבסה. הלווית הרוגי האסון בשל המצב הקשה של הגופות כמחצית מבין נוסעי האוטובוס שנספו לא זוהו, ונקברו למחרת יום התאונה יום שני 18 בספטמבר 1939 בקבר משותף בהלוויה המונית שנערכה אחר-הצהריים בבית העלמין בנחלת יצחק. נספים שזוהו נקברו בנפרד אף הם באותה הלוויה המונית בנחלת יצחק. ליד שערי הכניסה לבית הקברות בנחלת יצחק הצטופפו המונים הורים שכולים אחים, אחיות, בני-משפחה, קרובי קרבנות האסון. זעקות מחרידות לב פלחו את חלל האוויר במשך כל זמן הקבורה. על הקבר המשותף ועל קברי ההרוגים שזוהו הונחו זרי פרחים מטעם המנהל הכללי של הרכבות. בהלוויה השתתף קהל רב, הרב הראשי לתל אביב, הרב עמיאל, קציני המחוז קופרמן ושמשי, מנהל תחנת הרכבת בתל אביב מר ברקוביץ, חברי הנהלת אגודת "אגד" ומשלחת נהגי "אגד". הרב משה אביגדור עמיאל רבה הראשי של תל אביב נשא דברי הספד על ההרוגים ואמר: "דווקא בשעה קשה זו העוברת עתה על היהדות בעולם כולו. בשעה שמיליונים מאחינו מפרפרים בין החיים והמוות, נקפד פתיל חייהם של אנשים בעודם באביב חייהם". לאחר אמירת פרקי תהלים הורים וקרובים אמרו "קדיש". באותו יום שני 18 בספטמבר 1939 נערכו בירושלים הלוויתם של יוסף וייספיש (16), יהודה לארמן, ואליהו בן חיים. הלוויתו של וייספיש יצאה דרך רחוב יפו ומשם המשיכה דרך רחוב הנביאים לשכונת מאה שערים, שם התגורר. מול ביתו במאה שערים "יצא האב על הגזוזטרה ואמר קדיש הוא לא יכול להשתתף בהלוויה לרגל התקפת לב". משם יצאה ההלוויה להר הזיתים. אליהו בן חיים יליד ירושלים (22) - בזמן המאורעות התגייס לשמירה מטעם כופר הישוב ליד ראשון לציון ובכפר מנחם. הוא מתואר כ"חסון גוף אמיץ לב". בן חיים היה בדרכו מירושלים לנקודת השמירה בכפר מנחם בה שימש שומר. גם בן חיים הובא לקבורה בהר הזיתים. הלוויתו של נהג האוטובוס נהג האוטובוס לאון רודריק בן ה-36 היה נהג ותיק באגד למעשה מראשית היווסדו. הוא יליד בולגריה חבריו סיפרו כי היה מסור לתפקידו ולא חשש לנסוע אף בתקופת מאורעות 1936-1939 למרות הסכנות בדרכים. כמה חודשים לפני התאונה בה קיפח את חיו נפצע בשעה שערבים תקפו את האוטובוס שבו נהג ליד צריפין (סרפנד) לא הרחק מהמקום בו אירעה התאונה הקטלנית. רודריק הותיר אחריו אישה וילד בן שנה. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים. הלוויתו נערכה יום לאחר שאר ההלוויות. היא יצאה מהתחנה המרכזית של תל אביב אחר ארונו נסעו מספר אוטובוסים ועליהם חבריו לעבודה וידידיו. "בתחנות בלטרון ובבאד אל-באד עמדו השוטרים והנוטרים עמידת אבל". בתחנת אגד בירושלים נשאו הספדים הרב עוזיאל וא. אלמליח בשם הוועד הלאומי. משם יצא מסע ההלוויה להר הזיתים שם נפרדו ממנו בשם חבריו יעקב הוזמן מ"אגד", י. פונט וחיים רזילי מנהל אגד. בהלוויה השתתפו אמו של ליאון ואחיו. וכן אחותו המעפילה שהגיעה במיוחד ממחנה ההסגר בצריפין. בשעת ההלוויות הן בנחלת יצחק והן בירושלים הופסקה תנועת האוטובוסים של "אגד" למשך שעה לאות אבל. ניסיתי לאתר בני משפחה של הנספים באסון או ניצולים מתאונת הרכבת בצריפין או קרובים של הנספים אולם ללא הצלחה. הם מוזמנים להגיב ולספר ולהיזכר בדף התגובות מתחת לכתבה זו. בעיתונות פורסמה מיד לאחר התרחשותה של התאונה הנהלת הרכבת המנדטורית פתחה בחקירת התאונה אולם לא ראיתי את תוצאות ומסקנות החקירה.