לידיה רבינוביץ', ממונה ארצית על ייצוג קטינים באגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים, חושפת (יום ד', 21.9.16) כי רק 150 קטינים מעל גיל 15 המאושפזים בכפייה - הגיל בו זכאים לייצוג משפטי על-פי חוק - אכן מופנים לקבלת ייצוג משפטי על-ידי הסיוע המשפטי. זאת על-אף שבממוצע שנתי מתקבלים לאשפוז פסיכיאטרי 227 קטינים שהיו זכאים לייצוג כאמור. היא דיברה בכינוס הנגב לשלום הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
בהמשך להצגת הנתונים הוסיפה רבינוביץ': "לכתחילה אנו סבורים שהרף הקבוע בחוק לייצוג, העומד על גיל 15, הינו רף בעייתי, כי אנחנו חושבים שגם ילדים מתחת לגיל 15, שמבקשים לאשפז אותם - בניגוד לרצונם - זכאים להשמיע את קולם ולהיות חלק מהליך קבלת ההחלטות". עוד תיארה רבינוביץ אבסורד נוסף לפיו "הזכות שניתנת לילדים מעל גיל 15 עומדת להם רק כשהדיון מגיע לבית משפט לנוער, שלב בו נמצאים אחרי ועדה פסיכיאטרית לילד ונוער, שעל בסיס המלצותיה אמור בית המשפט להכריע, אבל במהלכה לא היו מיוצגים".
לדבריה של רבינוביץ', מהמקרים בהם קיים ייצוג לקטין בוועדות הפסיכיאטריות עולה תמונה הדורשת שינוי המצב הקיים. "אנו רואים תפקוד בעייתי וייצוג היה משפר מאוד גם את שותפות הילד ואת השמעת קולו, וגם את ההתנהלות של הוועדה".
ביחס לפער המטריד בנתונים, המעיד על ייצוג חסר, הודיעה רבינוביץ' כי הסיוע המשפטי יפעל בנושא ויפנה למשרד הבריאות בבקשה להסדרת ההליך גם מצד בתי החולים הפסיכיאטריים. "בינתיים אנחנו קוראים לילדים לפנות באופן עצמאי ולקבל ייצוג מטעמנו באמצעות פרויקט 'עו"ד משלי'".
עו"ד ורד וינדמן, מנכ"ל המועצה לשלום, הילד קוראת לגורמים השונים לאחד ידיים ולפעול "כל קטין, מעל הגיל הקבוע בחוק, שמגיע לוועדה פסיכיאטרית או לבית המשפט, חייב לדעת על זכותו לייצוג משפטי ועל המדינה להבטיח שימונה לו כזה. ודאי כשמדובר בהליך דרמטי כמו אשפוז, שהוא לא רק מסגרת טיפולית, אלא גם מסגרת שוללת חרות. גיל הזכאות לייצוג הקבוע בחוק הוא 15 ויש לפעול להורדתו".
כ-15% מכלל הילדים שסובלים ממצוקה פונים לעזרת אחד מחברי הצוות בבית הספר, כשבראשם היועצת החינוכית. כך עלה בדיון בכינוס בנושא ילדים נפגעי התעללות.
השר ויו"ר ועדת זכויות הילד בכנסת לשעבר,
זבולון אורלב, הציג נתונים לפיהם 85% מהילדים בסיכון מאותרים במערכת החינוך. עם זאת, הציג בעיה לפיה ילדים המאותרים מדווחים לרשויות על-פי חוק חובת דיווח, אך אין חוק חובת טיפול המסדיר את הטיפול בילדים אלו.
חנה שדמי, מנהלת בשחרות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, הגיבה לדברים ואמרה כי בנוסף לנתון חשוב זה כי "יש לשים לב לכך שלא 100% מהילדים מאותרים מסיבות שונות בהן הסתרה, הקיימת לדוגמה בתחום של פגיעות מיניות".
עוד הוסיפה שדמי כי הבעיה המהותית בהסדרת הטיפול בילדים אלו הוא העדר חוק שיתוף מידע בין משרדי הממשלה. לדבריו של אורלב, בעבר נעשה נסיון להעביר בחקיקה חוק זה, שאף עבר בקריאה ראשונה, אך לטענתו משרד האוצר התנגד להמשך ההליך.
ח"כ
מיכל רוזין, שהשתתפה בדיון בנושא מניעת התעללות בילדים ציינה כי "אנחנו כחברה לא רוצים לדעת לגבי כל מה שקשור לפגיעה בילדים ובמיוחד לגבי פגיעה מינית בילדים. לא נצליח למגר את התופעה הזו עד שנרכיב את המשקפיים שלהם". עוד הוסיפה "לרופאים במיון אין הכשרה מתאימה להתמודד עם ילדים שמתלוננים על סימפטומים שברור שהם פגיעה מינית, הם לא מעלים את זה על דעתם ואינם חושבים לשאול את השאלות! אותו הדבר לגבי עובדים סוציאליים, הורים וכמעט כל מי שבא במגע עם הילד. השאלה היא איך אנחנו כהורים וכאנשי מקצוע נאפשר את המרחב הבטוח לבוא, להגיד ולספר לנו".
עו"ד ורד וינדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, קוראת להשקיע משאבים בהנגשתם של אנשי המקצוע הטיפוליים בבית הספר ובזמינותם לתלמידים, בכדי שיוכלו לפנות אליהם בעת מצוקה. כמו-כן, חשוב להחזיר את העובדים הסוציאליים לבית הספר על-מנת לאפשר איתור וטיפול בילדים הנמצאים במצוקה ואינם מאותרים.
