בג"ץ אישר (יום ג', 27.9.16) להרוס את ביתו של אחד המחבלים שהיו מעורבים במעגל השני ברצח בני הזוג איתם ונעמה הנקין באוקטובר 2015, ואסר להרוס את ביתו של מחבל אחר.
בהליכים קודמים אישר בג"ץ להרוס את בתיהם של שלושת הרוצחים ואת בתיהם של שני מעורבים נוספים. לעומת זאת, הוצאו צווים על תנאי בנוגע לביתו של אמג'ד עליוה, שגייס את הכסף ואמצעי הלחימה לביצוע הפיגוע, ולביתו של באסם סאיח, שלטענת המדינה אישר את הפיגוע וגייס כספים לביצועו.
השופט
יורם דנציגר קבע כעת, כי יש לבטל את הצו בנוגע לביתו של עליוה, לאחר שזה הודה באישומים נגדו ונדון לשני מאסרי עולם ועוד 30 שנות מאסר. הוא אומר, כי הכרעת הדין הפלילית הסירה את הספק - אם היה כזה - סביב מעורבותו של עליוה בפיגוע, וכעת ברור שמעשיו היו ברף הגבוה, שהרי הוא הורשע ברצח.
לעומת זאת, דנציגר החליט לאסור סופית להרוס את ביתו של סאיח, שכן המדינה לא הציגה ראיות מעבר לאלו שכבר הציגת בדיון הקודם. חומר הראיות נגדו נשען בעיקר על דברי המעורבים האחרים, ולטענת סאיח הם "הלבישו" עליו עבירות שלא ביצע משום שממילא מצבו הרפואי קשה מאוד.
ברמה העקרונית אומר דנציגר: "כאשר מדובר בפיגועי טרור רצחניים כגון הפיגוע שבו נרצחו בני הזוג הנקין, הניסיון מלמד כי יכול שיהיו מעורבים נוספים שאף אם לא 'סחטו את ההדק' ממש, חלקם בהוצאת הפיגוע אל הפועל היה משמעותי. במובן זה, הניסיון לערוך הבחנה דיכוטומית בין המבצעים 'הישירים' לבין ה'עקיפים' - כדוגמת המתכננים; המגייסים; המסייעים; או מספקי הנשק והמימון - אינו חף אף הוא מקשיים. יש ולעיתים דווקא פעילותם של המבצעים ה'עקיפים' היא כה משמעותית ומרכזית עד שספק אם אלמלא היא היה בא לעולם הפיגוע.
"מכאן שהשאלה אותה יש לשאול אינה בהכרח האם המפגע ירה בעצמו בקורבנות הפיגוע, או אם נכח פיזית בזירה בשעת מעשה, אלא מהי מידת ההשפעה שהייתה למעשיו על התממשות הפיגוע, והאם די
בה כדי להצדיק" את הריסת ביתו, וזאת בנוסף ליתר המבחנים שנקבעו בפסיקה.
השופט
נעם סולברג הסכים עם דנציגר. השופטת
ענת ברון סברה בדעת מיעוט, שיש למנוע גם את הריסת ביתו של עליוה, שכן מתגוררים בו אשתו ושמונת ילדיו ולכן ההריסה אינה מידתית. את העותרים ייצגו עוה"ד אנדרה רוזנטל ולביב חביב, ואת המדינה - עו"ד יונתן ציון מוזס.
