בית המשפט העליון דחה ברוב דעות (יום ד', 28.9.16) את ערעורה של המדינה על זיכויו של
אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס. בפרשה זו נוצרו לטובת אולמרט עודפים של למעלה מ-100,000 דולר בנסיעותיו לחו"ל, כאשר גופים שונים התבקשו לממן את אותן נסיעות.
בית המשפט המחוזי זיכה את אולמרט מחמת הספק, ודעת הרוב בעליון היא שאכן קיים ספק סביר בדבר מודעותו של אולמרט לעודפים אלו. השופט
סלים ג'ובראן אומר, כי על בסיס חומר הראיות הקיים, לא ניתן לבסס מעבר לספק סביר את מודעותו של אולמרט לגביית הכספים העודפים מהארגונים בחו"ל למימון נסיעותיו. הוא עומד על נסיבות המקרה, אשר לדעתו יש בהן כדי להשליך על בחינת מודעותו של אולמרט לגביית הכספים העודפים למימון נסיעותיו, ובעיקר על העובדה שהיה אדם עסוק מאוד.
"ההערות לקוניות ונתונות לפרשנות" לפיכך, אומר ג'ובראן, ניתן לקבל לכל הפחות מחמת הספק את טענת אולמרט, לפיה לא התעמק בכל פרט ופרט בענייני הלשכה, וכי סמך על אנשי לשכתו - בפרט אלה אשר רכש להם אמון - שיטפלו בהיבטים שונים של עבודתו. כך גם ניתן משקל לכך שנושא הנסיעות לחו"ל - ובוודאי מימונן - תפס נפח מצומצם בעבודתו השוטפת של אולמרט, ואף בזו של מתאמת קשרי החוץ שלו, רייצ'ל
ריסבי-רז; וכן לכך שעל אף שלאולמרט היו 71 נסיעות בתקופת הרלוונטית, רק ב-14 מהן הייתה גביית כספים עודפים מהארגונים - אותו מספר של נסיעות שבהן הייתה גביית כספים חסרה - ויתר הנסיעות היו מאוזנות.
המדינה ביקשה להסיק מסקנות בדבר מודעותו של אולמרט לגביית הכספים העודפים בעיקר ממספר מסמכים, אשר על גביהם כתובות הערותיו הנוגעות למימון נסיעותיו לחו"ל. מדובר במסמכים הנוגעים לנסיעה לסין וארה"ב; לנסיעה לניו-יורק; לנסיעה לבריסל, ארה"ב ופריז; ולנסיעה לוושינטון וניו-יורק.
אולם ג'ובראן קבע, כי הערות אלו הן לקוניות ונתונות לפרשנות, ולא ניתן לבחון מסמכים אלה במנותק מהקשרם ומהנסיבות שאפפו אותם בזמן אמת - והללו מותירים ספק סביר בדבר מודעותו של אולמרט למימון הכפול. הוא מזכיר, כי יש למקם, ככל הניתן, את בחינתו לזמן האמת של המעשה וליסוד הנפשי של העושה באותו הזמן, ויש לזכור זאת בבוחננו את המסמכים במקובץ - להבדיל מאשר בנפרד ובהפרשי זמן - ובחוכמה בדיעבד. לכן, לא ניתן לשלול את האפשרות שאולמרט לא הקדיש תשומת לב רבה למסמכים אלא רק ראה אותם ברפרוף והעיר הערותיו בהתאם, להבדיל מקריאת המסמכים בעיון והבנת תוכנם.
גם הנסיבות האחרות עליהן התבססה המדינה, ממשיך ג'ובראן, לא שוללות את הספק הסביר. ייתכן שאולמרט חשב שנסיעותיו הפרטיות ונסיעות בני משפחתו ממומנות בנקודות הנוסע המתמיד; ייתכן שהוא העדיף חוב לסוכנות ראשונטורס על פני יתרת חובה בבנק; והוא היה מעורב מעט מאוד בפרטי הנסיעות.
לדברי השופט
צבי זילברטל, "לא יכולה להיות מחלוקת, שהמעט שניתן לומר הוא, שלא הייתה הקפדה על מינהל תקין ומניעת כל אפשרות של ניצול המעמד והתפקיד לשם יצירת 'עודפי מזומנים' שישמשו את אולמרט לצרכיו הפרטיים. אלא שלהשקפתי, ראוי ליהנות את אולמרט מהספק בפרשה זו בהתחשב במכלול הנסיבות... נותר לטעמי ספק, גם אם דחוק, שמא אולמרט לא היה מודע לתמונה השלמה, אף אם ניתן היה להבין מעיון במסמך מסוים כי מדובר במימון כפול של נסיעה לחו"ל".
לדעת השופט
ניל הנדל, "השאלה אינה האם ניתן לקרוא את המסמכים באופן המאפשר הרשעה, אלא האם ניתן לקרוא אותם באופן המאפשר לזכות" - והתשובה היא חיובית. השופט ניל הנדל הוסיף, כי לא הכל פלילי, וכי בתחום הציבורי יש לשאוף לקביעת נהלים. תיק ראשונטורס חשף את מורכבות התופעה של אנשי ציבור שנסיעותיהם לחו"ל, במסגרת תפקידיהם, ממומנים על-ידי משרדים ממשלתיים ו/או גופים שונים. טוב יהיה אם יגובשו נהלים בעניין, למשל על-ידי הכנסת והממשלה - הוא אומר.
"לכל הפחות - עצימת עיניים" השופט
עוזי פוגלמן סבר, כי יש להרשיע את אולמרט בעבירה של קבלת דבר במרמה בגין קבלת מימון עודף באותן ארבעה נסיעותיו שבהן נגבו כספים עודפים; בעבירה של קבלת דבר במרמה בשל הצגת מצג כוזב ל
מבקר המדינה; ובעבירה של מרמה והפרת אמונים. לדעת פוגלמן, די בכך שהמדינה תוכיח שהוא עצם את עיניו לנוכח האפשרות של מימון כפול - כדי להרשיעו. הוא סבור, כי המדינה עמדה ברף זה.
פוגלמן מיקד את הדיון בארבע הנסיעות שצוינו, ושלגביהן הוגשו מסמכים שעליהם הופיע כתב ידו של אולמרט. בשניים מהם הוא הנחה את ריסבי-רז לגבות כספים עודפים מארגונים שבשמם טס לחו"ל. לגבי שני המסמכים האחרים נלמדה מודעותו לגבייה העודפת משאלותיה של ריסבי-רז שאותן ראה ומתשובותיו לשאלות אלו. בשל כך סבור פוגלמן, כי אולמרט היה מודע לגבייה העודפת שהתבצעה בארבע הנסיעות הללו, ואשר הסתכמה ב-35,000 דולר, ולכל הפחות עצם עיניים לכך. פרשנותו של אולמרט למסמכים אלו הייתה דחוקה, מאולצת או חסרת היגיון, אומר פוגלמן, ואין בה כדי ליצור ספק סביר.
פוגלמן דחה את טענותיו של אולמרט לפיהן הקדיש למסמכים תשומת לב מוגבלת; כי בחלק מן המקרים ניתן היה להפיק כספים עודפים רבים יותר; וכי ההנחיות שנתן במסמכים האמורים לא נועדו להביא לגבייה ביתר. הטענה שלפיה אולמרט כיהן במשרה בכירה והיה אדם עסוק, אינה משחררת אותו מן החובה לברר את החשד שהתעורר בעניין גביית מימון עודף, קובע פוגלמן, ולכן מדובר בקבלת דבר במרמה.
אין סבירות שאולמרט לא ידע בצד זאת סבר פוגלמן שיש להרשיע את אולמרט בעבירה של קבלת דבר במרמה, בגין כך שלא דיווח למבקר המדינה על הכספים שהתקבלו ביתר מן הארגונים השונים. עוד מצא, כי התנהגותו של אולמרט גיבשה עבירה של מרמה והפרת אמונים. גביית מימון עודף מארגונים ושימוש בעודפי גבייה אלה לצרכיו השונים של אולמרט, פוגעים פגיעה עמוקה באמון שרוחש הציבור לעובדי הציבור, בטוהר המידות של עובד הציבור ובהבטחת הפעילות התקינה של המינהל הציבורי - הוא אומר.
הוא מסכם: "זהו סיפור על שר שקיבל כספים עודפים מארגונים שאותם ביקש לשרת לאחר שהוצגו להם מצגי כזב. לגבי ארבעת המקרים שבהם ישנו ביטוי כתוב ומפורש למעורבות אולמרט כמבואר לעיל, לא מצאתי סבירות בתזת ההגנה שלפיה לאורך שנים עובדים שונים – אם לדייק, עובדות שונות – פועלות בשירות הממונה עליהן,
אדם ברוך כישרונות, ולמרות זאת הדברים (הפליליים) שנעשים בשמו ועבורו, ויש בהתייחס אליהם תיעוד בכתב ידו – נעשים ללא ידיעתו".
עמית הוסיף: "המוטו המרכזי שהנחה את כל העוסקים במלאכה, היה שכל גוף מזמין משלם עבור הנסיעה. ממילא, אם נערכה נסיעה עבור שני גופים או יותר, נוצר כפל מימון. הדבר היה בידיעתו ובמודעותו של אולמרט, לפחות ברמה של עצימת עיניים, ומטעם זה לא טרח להתעדכן במצב חשבונו בראשונטורס, בהניחו כי יש בהנחיה זו כדי לכסות את נסיעותיו. אכן, אנשי ציבור כדוגמתו של אולמרט, הם אנשים עסוקים עד מאוד ומטבע הדברים הם סומכים ומסתמכים על הכפופים להם. עם זאת, שומא עלינו להישמר מפני ההנחה שאין דרכם של אנשים בעלי מעמד לשים לב 'לפרטים הקטנים', במיוחד כאשר הפרטים הקטנים מתייחסים לכספם-שלהם, ל'כמה אלפי דולרים' בלבד".
