נתניהו אחראי לאפליית היהודים על הר-הבית

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא הנושא באחריות למצב המפלה יהודים בהר-הבית, והוא שהחליט שלא לאמץ את דוח אדמונד לוי להסדרת היישובים ביהודה ושומרון. כך טוענת שרת המשפטים, איילת שקד, בראיון לעלון השבת "עולם קטן" (14.10.16). בהתייחסה לבעיית הבעלות על קרקעות עליהן הוקמו התנחלויות, אמרה שקד, כי נתניהו "רחוק מאוד" מאימוץ דוח לוי. לדעתה, הפתרון הוא החלת הריבונות הישראלית על היישובים היהודיים בשטחים, והיא מצהירה שהבית היהודי יפעל בכיוון זה "כשנהיה בהנהגת המדינה". לדברי שקד, נתניהו הוא גם זה שצריך לשנות את החלטת הממשלה משנת 2011, לפיה יש להרוס בתים שנבנו על קרקע פרטית. "בנוסף, אנו דואגים בשנה האחרונה לשנות את תשובת הממשלה בנוגע לעתירות לבג"ץ ולנסות למצוא פתרונות יצירתיים אחרים, גם מקומיים, אבל בעיקר עובדים על פתרונות שיהוו הסדרה אסטרטגית כוללת", הוסיפה שקד. היא מסרה, שמשרד המשפטים מכין מתווה משפטי חדש לגביו לא פירטה, והכריזה: "לא יהיו עוד 'עמונות'". כאשר נשאלה על המצב בהר-הבית, ענתה שקד: "ברור שלא יכול להיות שיהיה מקום אחד בעולם שבו יעשו בעיות ליהודים, ויעשו בו דין אחד ליהודים ודין אחד למוסלמים. זה נושא שנמצא באחריותו הישירה של ראש הממשלה. הסיבה שלא מאפשרים [ליהודים] להתפלל בהר-הבית היא מטעמים מדיניים של ראש הממשלה ולא משום סיבה אחרת". שקד סירבה לענות במישרין לשאלה הנוגעת להתנהלותה של המשנה ליועץ המשפטי, דינה זילבר, הנראית כלעומתית לזו של השרה. היא אמרה: "היום גם המשנים וגם הפקידות הבכירה במשרד המשפטים כפופים הרבה יותר להנחיות של הדרג המדיני. הפקידות היום לא מנסה להכתיב מדיניות אלא מנסה ליישם את המדיניות של השרים". לדבריה, זהו גם הקו שמוביל היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט. שקד הסבירה למה התכוונה כאשר כתבה לאחרונה, שישראל צריכה להיות מדינה יותר יהודית, ולטענתה - היו שעיוותו את דבריה, מתוך בורות. "הפחד של אנשים הוא כביכול ממדינת הלכה שתעשה כפייה דתית, אבל מי שקרא את המאמר יודע שלא התכוונתי לזה, אלא ל'יהודית' במובן של הלאום. המשמעות של מדינה יהודית בעיני היא בדיוק מה שהיה מקובל בראשית הציונות: התיישבות יהודית, שפה עברית, לוח שנה עברי, קליטה ועלייה - וגם משפט עברי. משפט עברי הוא לא הכנה למדינת הלכה, אלא מקור לפנות אליו כאשר לא מוצאים את הפתרון בחוק הקיים". שקד מוסיפה: "מדינת ישראל צריכה להיות דמוקרטית ולתת שוויון זכויות מלא לכל האזרחים - אבל לא כקבוצות לאומיות. כלומר: זכויות פרט מגיעות באופן שווה לאזרחים, אבל זכויות לאומיות או קבוצתיות מגיעות ללאום היהודי בלבד. אני לא רוצה שהדגל שלי יהיה חצי מגן דוד וחצי סהר, ואני לא רוצה זכות שיבה ליהודים ולערבים". עוד אומרת שקד כי יש לחוקק הן את חוק הסוד שיקבע שישראל היא מדינת העם היהודי, והן את חוק יסוד החקיקה שיאפשר לכנסת במקרי קיצון להתגבר על פסיקת בג"ץ. לדעתה, את הביקורת השיפוטית על החלטות הממשלה יש להפעיל רק "במקרים קיצוניים מאוד שבהם נפגעות זכויות יסוד באופן מהותי. בית המשפט טוען שהוא מפעיל את הביקורת השיפוטית באופן מידתי וכשמדובר בתכלית ראויה. השאלה היא איפה עובר הקו שבין מידתי ללא מידתי ובין תכלית ראויה לפסולה". שקד תוקפת את השימוש של האופוזיציה בבג"ץ: "השמאל, בעיקר הקיצוני, ראה שהוא לא ינצח בזירה הפוליטית בצורה דמוקרטית, ולכן הוא פנה לזירה המשפטית. חברי הכנסת מהשמאל, במקום להיאבק בממשלה ובכנסת, עותרים לבג"ץ אחרי ההפסד. הם עברו ל'לוחמת משפט', במסגרתה יש ניסיון להתיש את המערכת בהגשת אינסוף עתירות".