נשיאת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב,
אפרת לקסר, סבורה, כי יש לאפשר לבתי הדין להורות למדינה לממן גם תרופות שאינן בסל התרופות, "לחולים מסוימים שאין דרך אחרת לעזור להם". לקסר דיברה בראיון ל"עורך הדין", בטאון לשכת עורכי הדין.
לדברי לקסר, המשמשת כשופטת עבודה מזה 19 שנים, הנושא הקשה ביותר בו נתקלה היה תביעות לקבלת תרופה למחלה קשה. "יש מקרים שאיני יכולה לאשר אותה מאחר שהיא אינה נמצאת בסל התרופות, אז מפנים אותם לוועדה אחת ולעוד ועדת חריגים וידי פשוט כבולות. אני בהחלט מבינה את השיקולים האחרים של המדינה וקופות החולים, בעיקר שיקולי תקציב, אבל זה עדיין קשה לי מאוד".
גישתה העקרונית של לקסר באה לידי ביטוי במשפט "עבודה היא לא מצרך!", והיא מסבירה: "בחוזה עבודה יש הרבה מאוד אלמנטים אנושיים שצריך לתת עליהם את הדעת. בחוזה עבודה יש חובת תום לב מוגברת. כלומר: בחוזה העבודה לא רק שלמעסיק אסור לפגוע בזכויות העובד, אלא שהוא חייב לדאוג גם לאינטרסים של העובד. יש הדדיות בחובת תום הלב. את ההתייחסות הזאת הצליחו בתי הדין לעבודה להחדיר לציבור בשנים האחרונות. התפקיד שלנו הוא לשמור ולדאוג שהמעסיקים והעובדים יפנימו את תפיסת העולם הזאת".
גם בנושא ההטרדות המיניות סבורה לקסר, שהבסיס הוא הטעמת גישה נכונה: "כשאנחנו רוצים להפוך את מקומות העבודה לנקיים מהטרדות מיניות, אנחנו צריכים להחדיר לשם את הנורמה הזאת. רק כאשר היא תוחדר בצורה ראויה ויהיה ברור לציבור שחל איסור מוחלט על הטרדות מיניות במקומות עבודה, רק אז לא יהיה צורך בהפעלת סנקציות כבדות על מפרי החוק.
"כרגע כדי להטמיע את הנורמה שמקומות העבודה צריכים להיות נקיים מהטרדה מינית, אין מנוס מלהפעיל את הסנקציות הכבדות נגד המטרידים עד שהם יפנימו את העניין. אין ספק שהשיקול שלנו כרגע הוא הרתעתי".
כאשר נשאלה לקסר על עצות לעורכי הדין המופיעים בפניה, היא חזרה של דבריהם של רבים מן השופטים בכל הערכאות: "הכי חשוב שעורך הדין יגיע לדיון מוכן. עליו להכיר את התיק היטב. לא אחת אני חשה אי-נוחות כאשר מופיע לפני עורך דין שלא ממש הספיק להתכונן". עוד ממליצה לקסר לעורכי הדין של הצדדים להידבר ביניהם לפני הדיון בבית הדין, ובמידת הצורך - לפנות לגישור, שלדבריה לרוב עוזר לסיים את הסכסוך כבר בשלב מוקדם.
