שביט לוקח 'פסק זמן' מעבודתו בהארץ

העיתונאי ארי שביט לוקח 'פסק זמן' מעבודתו העיתונאית. כך הודיע עיתון הארץ, שבו עובד שביט כעיתונאי בכיר וכפובליציסט. שביט נאלץ להפסיק מידית את עבודתו בעקבות מאמר נוסף שפרסמה העיתונאית האמריקנית, דניאל ברין, באתר ג'ואיש ג'ורנל, שבו האשימה אותו בתקיפה מינית, וכן דחתה את התנצלותו ואת עמדתו כאילו ראה במעשיו משום חיזור בלבד. בהודעה רשמית שפרסמה קבוצת 'הארץ' באתרה נאמר: "'הארץ' מתנגד בכל תוקף להטרדות מיניות ורואה בהן התנהגות פסולה שיש לעקור מהשורש. 'הארץ' מצפה מעובדיו להקפיד על התנהגות מקצועית. ארי שביט הוא עיתונאי בכיר ורב הישגים ב'הארץ' יותר מעשרים שנה. היום הוא הודיע לנו שבעקבות הפרסומים האחרונים, החליט לקחת פסק זמן מעבודתו העיתונאית". במאמרה המקורי נמנעה ברין מחשיפת שמו של שביט כמי שביצע-בה תקיפה מינית. כלי התקשורת בישראל נמנעו גם הם מפרסום שמו. בעקבות חשיפת שמו ב-News1, נאלצו מרבית כלי התקשורת לפרסם את זהותו. שביט נקלע במקביל לסיכון משפטי: אם יצא לארה"ב, הוא עלול להיחקר בחשד לתקיפה מינית. שביט נקלע למפולת במעמדו ולסחרור בעקבות האשמותיה של ברין: קודם להודעת עיתון הארץ מהלילה הודיע ערוץ 10 על השעייתו מפאנל הפרשנים בערוץ; ארגון הלל העולמי הודיע במקביל על ביטול סבב הרצאות שתוכנן לשביט בקמפוסים בארה"ב, לרגל הוצאת ספרו לאור: "הארץ המובטחת שלי". שביט נאלץ בפועל להפסיק את עבודתו בעיתון הארץ, במסגרתו בנה קריירה מפואת כאחד העיתונאים החשובים בישראל, בעקבות מאמרה הנוסף, כאמור, של ברין. במאמר הנוסף שפרסמה ביום שישי, בעקבות הודעתו של שביט לפיה ראה במעשיו משום חיזור, כתבה ברין כי שביט הודה אומנם "בניסיונותיו לרדוף אותי מינית במהלך מה שהיה אמור להיות ראיון מקצועי, ולא סתר עובדה בודדת עליה דיווחתי במאמרי", אך הוא לא התנצל. היא ציינה כי היא נמנעה בתחילה מפרסום שמו, מאחר שכל מבוקשה היה "להתמקד בנושא העקרוני של תקיפה מינית. רציתי למשוך תשומת לב לעובדה שנשים לא צריכות לפחד לדבר על ההתנסויות שלהן בהתנהגות בלתי נסלחת כזו". ברין כותבת במאמרה, כי ארי שביט פרסם התנצלות, כביכול, בשל מה שפירש בטעות כ"האינטראקציה בינינו", אך לגישתה, זו טענה אבסורדית. "הדבר היחיד שרציתי מארי שביט היה ראיון על אודות ספרו. אף אדם בעל שיקול דעת לא היה מפרש את הניסיונות שלו להתחיל איתי ככל דבר אחר ממגע מיני אגרסיבי ובלתי רצוי". ברין חוזרת במאמרה על חלק מהאשמותיה כפי שהופיעו במקור, ואף מגלה פרטים נוספים על מה שאירע לטענתה. "הוא הפגין התנהגות פיזית אגרסיבית - תפס את אחורי ראשי, רוכן אליי לנשיקה, מושך ומלטף בכוח, ולוחץ עליי להיכנס לחדר המלון שלו - 'אנחנו לא חייבים לשכב', הוא אמר לי, 'אני רק רוצה לתת לך חיבוק'. רק שהוא גם רמז שהוא רוצה להכניס אותי להריון והציע שאהיה הפילגש שלו. במהלך האינטראקציה בינינו, הוא נגע בי בדרכים שלא רציתי וגרם לי לחשוש לביטחוני". זה לא היה פלירטוט, כתבה, אלא "תקיפה של כבודי ומקצועיותי שהפחידה והטרידה אותי". ברין מדגישה עוד במאמרה, כי לפי הדין האמריקני, ההגדרה של תקיפה מינית היא: "כל סוג של קשר או התנהגות מינית שמתרחשת ללא הסכמתו המפורשת של הנמען". ברין מאשימה את שביט בהוספת "חטא על פשע" - הצגתה דמותה באופן לא ראוי. לגישתה, בעצם זאת ששביט מציג את מעשיו כחיזור ופלירטוט בהם שגה, הוא הופך אותה בפועל כשותפה לפלירטוט. ואת זאת היא דוחה בתוקף: "הייתי הקורבן. פחדתי שימשיך לתקוף אותי אם לא אברח". ברין מסבירה במאמרה, כי היא חשה שכבודה חולל וכי היא נקלעה בעל כורחה למצב שבו הייתה לכודה, בשל הסיטואציה אליה נקלעה: "... אני זוכרת כמה נרגשת הייתי לקראת ראיון עם מחבר 'הארץ המובטחת שלי', ספר עם תובנות מפעימות והתבוננות פנימית. מפליא אותי כיצד מי שיכול להיות קשוב בצורה כה עמוקה לסכסוך הישראלי-פלשתיני, יכול להיות כה אטום כשהדבר נוגע ליחסי אנוש. אני שמחה שארי שביט לפחות הכיר בכך שההתרחשות אירעה. כיהודייה מחויבת, אני תמיד פתוחה לאפשרות של מחילה וגאולה". ברין מסיימת את מאמרה בתוכחה חמורה כלפי שביט. "ארי שביט עדיין לא התנצל על מה שהוא באמת עשה. הוא לא התנצל על-כך שביצע תקיפה מינית".