שנתיים נדרשו לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב כדי להחליט שהוא אינו יכול לדון בתביעה שהגישה מי שהייתה מנהלת נציגות
בנק הפועלים בגרמניה נגד הבנק. מאז שנשמעו העדויות בתיק, נדרשו לשופטת עידית איצקוביץ עשרה חודשים לכתיבת ההחלטה - שהיא בעיקרה משפטית טהורה.
ציפורה רויטמן הגישה בדצמבר 2014 תביעה בסך 700,000 שקל נגד בנק הפועלים, לאחר שבדצמבר 2013 הסתיימה העסקתה כמנהלת השלוחה בפרנקפורט בשל סגירתה. רויטמן טענה שהיא הופלתה בשל היותה אישה וכן תבעה פיצויי פיטורין לפי הדין הישראלי ופיצוי על אי-עריכת שימוע.
באוגוסט 2015 החליט הרשם אלעד שביון להעביר את התיק להכרעת שופט, לאחר שבנק הפועלים ביקש למחוק על הסף את התביעה. טענתו של הבנק הייתה, שבהסכם העבודה נקבע במפורש שמקום השיפוט בכל העניינים הנובעים ממנו יהיה בית המשפט הגרמני. בינואר השנה שמעה איצקוביץ את העדויות, בעיקר בנוגע לשאלה היכן היה מרכז חייה של רויטמן. כמו-כן הוגשו ארבע חוות דעת בנוגע לדין החל על מקרה זה.
איצקוביץ קיבלה (2.11.16) את עמדת הבנק וקבעה, כי התביעה יכולה להידון רק בגרמניה, וחייבה את רויטמן בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. פסק הדין אינו מסביר מדוע נדרשו שנתיים להכרעה בסוגיה זו ומדוע נדרשו עשרה חודשים לכתיבת פסק הדין. לצידה של איצקוביץ ישבה נציגת הציבור צביה דגני. את רויטמן ייצגו עוה"ד סיגל פעיל וזוהר גיפס, ואת הבנק - עוה"ד סמדר קפלן ונועה כוכבי.
