פרוטוקול היסטורי מדיון אותו יזם בוועדת הפנים חבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, מגלה כי הוועדה החליטה להתנגד לתפילות מעורבות שביקשו רפורמים (ארגון יהדות מתקדמת) לקיים בכותל המערבי, כשנה אחרי שנכבש במלחמת ששת הימים. בין היתר אמרה הוועדה כי הדבר גורם לריבוי מחלוקת, ויש לשמור על מסורת ההפרדה הנהוגה [הנוסח המלא בתחתית הידיעה]. יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דוד אמסלם, הגיב לחשיפת המסמך ואמר כי ההתגרות בכותל החלה כבר לפני עשרות שנים, על-ידי אותם זרמים המנסים כיום לשבור מוסכמות, להתעלם ממסורת ישראל ולפרוץ את חומות הכותל המערבי, כלשונו. אמסלם מתכוון לאמץ את ההחלטות שהתקבלו בזמנו ואולי אף לאשררן. "אין שום הצדקה למתווה החדש שנכפה עלינו בכותל, ואין לנו שום זכות מוסרית לשנות סדרי עולם ולהתעלם ממסורת ישראל רבת השנים", דבריו.

ראש הממשלה נתן סמכות לרבנים

News1 מביא בפרסום ראשון את השיח שקדם להחלטות הוועדה. שר הדתות דאז, זרח ורהפטיג, ציין בפני הוועדה פגישה שקיים אחרי מלחמת ששת הימים ראש הממשלה, אליה הוזמנו ראשי העדות הדתיות בישראל, ובה הובטחו להם שלטון עצמי, גישה חופשית וניהול פנימי של המקומות הקדושים להם. בפגישה נקבע שענייני הכותל ייחתכו על-ידי הרבנים הראשיים לישראל, שהוזמנו אף הם באותה פגישה. לדברי השר, ראש הממשלה בחר בכך לשמר את הפקודה המנדטורית משנת 1931, שלא בוטלה כאשר כבשה מדינת ישראל את ירושלים העתיקה. בפקודה נקבע כי את סדרי התפילות ליד הכותל המערבי יקבעו הרבנים הראשיים לארץ-ישראל. הרבנים הראשיים מינו ועדה בת שבעה חברים, בראשה עמד שופט בית המשפט העליון, ד"ר צחק קיסטר. כעבור שבועות אחדים מינתה הרבנות גם ועדת הלכה, שבראשה עמד הרב יוסף שלום אלישיב. על סמך כך הובא לכנסת החוק לשמירת המקומות הקדושים, המבוסס על שלושת העקרונות המנויים לעיל אותם קבע ראש הממשלה. האחריות על ביצוע החוק הועברה לידיו של שר הדתות, הרשאי להתקין תקנות בהסכמת שר המשפטים ולאחר התייעצות או על-פי הצעה של ראשי הדתות. הרבנות הראשית הודיעה לשר הדתות על מינוי רב ממונה לעניין הכותל, וכאשר נחקק החוק וסוכמו ההסדרים בין משרד הדתות לרבנות, הועבר הטיפול למחלקה למקומות קדושים במשרד הדתות, בראשה עמד רב, וניהל את העבודות במקום שכללו הקמת מחיצה כדי לבדל בין עזרת גברים לעזרת נשים. הרבנים הראשיים קיימו מו"מ ארוך ומייגע עם שר הדתות, שבסופו סוכמו תקנות בהן נאמר כי הרבנים הראשיים הם הקובעים את סדרי התפילה ליד הכותל, לרבות עניין ההפרדה, כאשר משרד הדתות הוא הגוף המבצע. פרסום התקנות עוכב על-ידי שר המשפטים, והמדיניות שננקטה הייתה למנוע תפילות מאורגנות במפלס התחתון של הכותל אך לאפשרן במפלס התחתון.

הרפורמים דחו הצעת פשרה

ורהפטיג ציין כי גם כאשר לא הייתה מחיצה הייתה התפילה בכותל נפרדת מפאת התנגדותם של המוסלמים (בשלטון העותמני). הוא עקץ ואמר כי מתוך היכרות עם הספרות הרפורמית, הוא יודע שבעוד שאצל דתיים התפילה בנפרד היא חובה, אין אצל הרפורמים תפילה מעורבת היא רשות, ואינה הפרת מצווה דתית, ועל כן לא תחולל שום מצווה קדושה אם למשך חצי שעה יקיימו תפילה נפרדת. עוד גילה כי הוצע לרפורמים כי השטח הסמוך למחיצה משני עבריו יפונה עבורם כך שיתאפשר להם להתפלל יחד כשמחיצה ביניהם, אך הם דחו הצעת פשרה זו. כתב News1 מציין כי באותה עת הייתה המחיצה נמוכה יותר, ואפשרה קשר-עין בין העזרות. השר ורהפטיג השווה בין תפילה מעורבת בכותל להנחת תפילין בחול-המועד, הנהוגה בקרב יהודים 'מתנגדים' וחלק מן החסידים, הנאסרת עליהם בכותל מטעמי מנהג המקום. נימוק נוסף אותו מנה השר הוא שאינו יכול להבטיח כי בזמן תפילת רפורמים לא ישהו לצידם יהודים דתיים ותגרות ידיים במקום יגרום חוסר אמון מצד עדות דתיות לא-יהודיות, בפרט המוסלמים על הר-הבית, ביכולתה של הממשלה לערוב לשמירת המקומות הקדושים להם. הוא הביא דברים שהשמיע הרב הראשי לשעבר, אייזיק הלוי הרצוג, בהם אמר כי בעוד שבחו"ל ניתן לטעון את הטענה הרפורמית שתפילה מעורבת מצילה מהתבוללות, הרי שבארץ-ישראל אין כזו סכנה. ורהפטיג תהה מדוע הרפורמים בחו"ל מתפללים גלויי ראש, אך חובשים כיפות בכותל: "עד כדי כך גם הם מבינים שאינם יכולים". חברי כנסת שנכחו בדיון אמרו כי הסוגיה היא מעבר לגבולות ההיבטים הדתיים, וטענו כי גם צעירים מוסלמים שאינם נוהגים ללכת למסגד יחלצו נעליהם לפני כניסה למסגד "עומר" בהר-הבית. בתוך כך, פרסם מרכז ליב"ה, ליהדות במרחב הציבורי, שכ-35% מהקהילות הרפורמיות בישראל מונהגות על-ידי חברים בארגון 'רבנים למען זכויות אדם'. מהמחקר [מצורף כקובץ לידיעה זו] עולה כי הארגון ממומן ע"י ישויות מדיניות זרות, כולל האיחוד האירופי, וכן ע"י קרנות פלשתיניות ואירופיות התומכות במקביל בפעילות אנטישמית ואנטי-ישראלית מובהקת. כמו-כן הארגון מקבל מימון מ'הקרן החדשה לישראל'. ככלל, רוב מוחלט של התרומות לארגון מגיע מחו"ל.