שיעורי העוני בישראל הינם בין הנמוכים ביותר ב-
OECD בהכנסות כלכליות. השיעורים בישראל נמוכים אף מאלה שבשבדיה, נורבגיה ודנמרק. בה בעת, עבודת המחקר שערך פרופ' בן דוד, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי וכלכלן באוניברסיטת תל אביב, מעלה כי שיעורי העוני בישראל הינם הגבוהים ביותר ב-OECD בהכנסות פנויות בשל שכר שאינו מפצה על הקצבאות שאבדו. המחקר של פרופ' בן-דוד מצביע על כך שזו הסיבה העיקרית לתופעה של גידול במספר העניים העובדים של השנים האחרונות.
המחקר קובע כי בזמן שהקיצוצים בקצבאות אילצו בעלי
השכלה נמוכה לצאת לעבוד בהיקפים גדולים (ובכך, להחליף קצבאות
בשכר), שכר העבודה שהחלו לקבל לא פיצה מספיק על אובדן
הקצבאות ולכן אי-השוויון בהכנסות הפנויות היום אינו מתחת לרמתו ב-2002. כמו-כן לא נעשה מאמץ כלשהו לשדרג באופן משמעותי את הכלים והתנאים שיאפשרו לעובדים החדשים להתמודד בהצלחה במשק מודרני. ההוצאה הציבורית של ישראל על פעילות להכשרת עובדים הייתה כמחצית מה-OECD ב-2000, והיום היא פחות משליש מההוצאה של ה-OECD.
המחקר של מוסד שורש מציין כי אילו הייתה ישראל מתרכזת רק בהעלאת ההישגים של תלמידיה החלשים ביותר לציון המינימלי של 420, האפקט על המשק הישראלי כולו במהלך חייהם של ילדים אלה יהיה עצום הרבה מעבר להעלאתם של - רבים מהם מעל לקו העוני כמבוגרים.
השכלה ברמה של מדינות עולם שלישי עוד עולה מהמחקר כי מה שהופך את התופעה של אי-השקעה בהון האנושי של מבוגרים לחמורה עוד יותר היא העובדה שבישראל רמת החינוך היסודית והעל יסודית הינה בין הנמוכות בעולם המפותח. לשליש מילדי ישראל היה ציון נמוך מ-420 במבחן PISA האחרון ציון המשקף כישורים בסיסיים המכינים עובדים להשתתפות יצרנית במשקים מודרניים. זהו שיעור גבוה בהרבה מאחוז התלמידים החלשים בכל אחת מ-25 המדינות המפותחות האחרות.
כמו-כן קובע המחקר כי לא ניתן לבצע רפורמה מערכתית בחינוך היסודי והעל יסודי כל עוד - 94% מכלל הסטודנטים לחינוך בשנה הראשונה לומדים במכללות להוראה (79%) ובמכללות אחרות (15%) כשציוניהם במבחן הפסיכומטרי הינם מתחת ל-61%
מכלל הסטודנטים בארץ.
פרופ' דן בן דוד: "ככל שרמת החינוך בישראל תישאר נמוכה מאוד, יתקשו בוגריה לחיות מעל - לקו העוני בעתיד והמשק כולו יתקשה לעצור את הנסיגה מהמדינות המובילות. רפורמה מבנית במערכת החינוך מחייבת, בין השאר, תפנית בשיטה בה נבחרים, מלמדים ומתגמלים מורים."
לדבריו "הפערים הגדולים מאוד בין סוגי המוסדות להשכלה גבוהה מספקים הצצה לסוגיה נוספת שאיננה ברורה דיה לרבים בציבור הרחב - ולרבים מדי בקרב קובעי המדיניות. איכות הלימודים לתואר ראשון בישראל שונה במידה ניכרת בין המוסדות להשכלה גבוהה. בפני עצמה, זו אינה בעיה אלא מעלה של מערכת המאפשרת לאוכלוסייה גדולה יותר לשדרג את השכלתה מעבר לרמה התיכונית. עם זאת, אין די בהגדלת מספר הסטודנטים בהשכלה הגבוהה. חשוב מאוד להגדיל את מספר הלומדים ברמות הגבוהות ביותר באקדמיה.
עוד מוסיף בן-דוד כי "בניגוד לדעה הרווחת ולשיח הציבורי, טיפול שורש שנועד להעלות את - רמת החיים הכללית הגדלת אחוז האנשים העובדים ושדרוג בכלים ובתנאים העומדים - לרשותם זהים בכללותם לטיפול השורש הנדרש כדי להקטין את אי-השוויון ולמזער את העוני. ישראל עדיין יכולה לשנות כיוון. אך לאור העובדה ששיעור גדול וגדל של האוכלוסייה מקבל השכלה ברמה של מדינות עולם שלישי, היכולת לבצע את השינויים הדרושים הולכת
ויורדת בעוד הזמן שנותר לעשות זאת הולך ואוזל .
