מים יקרים

חברת מי עדן בר תפצה ב-3,500 שקל את ג'אבר עבד אל-פתאח, משום שהיא נזקeה לעשרה חודשים להחזיר לו את כספו לאחר שביטל עסקה לרכישת בר מים מסוננים. עבד אל-פתאח שילם תמורת הבר 2,800 שקל, ביטל את העסקה שלושה ימים לאחר ההתקנה - אך את כספו קיבל רק לאחר התרוצצויות רבות. שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא, אביבה טלמור, אומרת שאינה מבינה את התנהלותה של מי עדן, אשר חילקה את ההחזר לשלושה צ'קים שונים - שכאמור כלל לא הגיעו לידיו של עבד אל-פתאח. החברה גם תשלם 500 שקל הוצאות, כך שהפיצוי הכולל גבוה פי 1.3 ממחיר הבר המקורי.

רועי נפשי, המשכיר דירה המצויה על גג בניין בחיפה, יפצה את ויאצ'סלב קובלב המתגורר בקומה שמתחת לדירה זו. רשם בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, ניר זיתוני, הגיע למסקנה, כי נזקי הרטיבות מהם סובל קובלב נובעים מהשימוש שעושים השוכרים בדירתו של נפשי, כולל הנחת מכונת כביסה וספה על שכבת האיטום של הגג. עם זאת, זיתוני לא קיבל את תביעתו של קובלב במלואה, וקבע שהוא זכאי לפיצוי של 4,400 שקל, בתוספת 1,750 שקל ששילם לשמאי מטעמו והוצאות בסך 300 שקל.

עליזה קדר תחזיר לציון קזז, השוכר ממנה דירה בבני ברק, 1,800 שקל ששילם להחלפת שלבי תריס בדירה. ההסכם בין השניים קובע, כי קזז ישא בעלויות תחזוקה קטנות, וקדר - בהוצאות משמעותיות. שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, חנה קלוגמן, סבורה שמדובר בשיפוץ משמעותי ולכן על קדר לשאת בו. במקביל, היא דחתה את תביעתו של קזז לפיצוי של 25,000 שקל על הפרת הסכם השכירות, באומרה שהוא לא הוכיח שהייתה הפרה כזאת. קדר תשלם הוצאות בסך 300 שקל.

שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא, אביבה טלמור, דחתה תביעה בסך 4,000 שקל שהגיש ג'קי כהן נגד אייקון אביזרי אופנה. כהן טען, כי זכוכית שעון מתוצרת Skagen, שנרכש מידי אייקון, נפלה שוב ושוב. אולם טלמור קיבלה את גירסתה של אייקון, לפיה השעון הגיע אליה מספר פעמים כאשר הזכוכית מנופצת, ולמרות שהאחריות אינה כוללת נזקים לזכוכית - היא תוקנה במחיר מופחת. זאת ועוד: כהן לא הוכיח שנפל פגם בשעון, ולכן אין הוא זכאי לבטל את העסקה ולקבל בחזרה את מחיר השעון.

שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, אילן צור, דחה תביעה בסך 12,000 שקל שהגישה מיכל רוזנטל נגד מתווכת הנדל"ן תיקי גור-משה. רוזנטל טענה, כי 10,000 שקל ומצלמה שבבעלותה נגנבו מהדירה בה היא מתגוררת בשכירות, כאשר גור-משה הראתה אותה לשוכרים פוטנציאליים בעת שהיא נעדרה ממנה. בבדיקת פוליגרף יצאו השתיים דוברות אמת, אך הבודק הגיע למסקנה שהכף נוטה לטובת גור-משה, וצור אומר שרוזנטל לא עמדה בנטל להוכיח מה נגנב ומתי. עוד הוא מעיר, כי הוכח שרוזנטל הותירה מדי פעם בארון החשמל את מפתחות הדירה.

חברת האוטובוסים קווים תפצה את נחמה ממו ב-3,000 שקל על שלושה מקרים בהם אוטובוסים שלה לא עצרו בתחנות בהן המתינה. שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, רקפת סגל-מוהר, קיבלה את גירסתה של ממו לגבי שלושת האירועים ואמרה, כי הדוחות של קווים אינם מוכיחים את טענתה לפיה הנהגים עצרו בתחנות או נסעו במהירות נמוכה ביותר ולא ראו בהן איש. עם זאת, סגל-מוהר אומרת שסכום התביעה - 33,000 שקל - היה מופרז ביותר, שכן ממו תבעה פיצוי ללא הוכחת נזק. קווים גם תשלם הוצאות בסך 400 שקל.

חברת התעופה האמריקנית יונייטד תפצה ב-3,080 שקל את ליאור טנצר על עיכוב משמעותי בטיסתו מסן פרנסיסקו לישראל. שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, דניאל הורוביץ, קבע, כי טנצר זכאי לפיצוי הסטטוטורי בסכום זה על ביטול טיסתו דרך ניו-יורק והעברתו לטיסה דרך פרנקפורט בשל איחור ניכר בחלק הראשון של הדרך. הורוביץ דחה את התביעה לפיצוי על העברתו של טנצר למחלקת תיירים ועל עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל העיכוב בהגעתו ארצה. יונייטד גם תשלם הוצאות בסך 500 שקל.

חברת הנסיעות אופיר טורס לא תפצה את שלומי נח, למרות שהלה לא זכה לקבל מענה הולם כאשר נאלץ לחזור ארצה מוקדם מן הצפוי בשל בעיה רפואית. רשם בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקוה, איתי רגב, אומר, כי אין עילה משפטית לחייב את אופיר טורס בפיצוי, בין היתר משום שלא הוכח שהיא פעלה ברשלנות ולא הוכח שהיא מסרה לו מצג שווא. כיוון שכך, נדחתה גם הודעת צד ג' ששלחה אופיר טורס לחברת התעופה לופטהאנזה (שכבר פיצתה את נח ב-5,500 שקל) ורגב לא נדרש להכריע האם אופיר טורס - בהיותה תאגיד - יכלה למעשה לתבוע את לופטהאנזה בערכאה זו.