"לא השתכנענו שיש לקצר שירות החובה"

ועדת החוץ והביטחון המשיכה (יום ה', 17.11.16) את דיוניה בסעיפי חוק ההסדרים בנושא קיצור שירות החובה לגברים מ-32 חודשים כיום, ל-30 חודשים. יו"ר הוועדה, ח"כ אבי דיכטר, לא שוכנע שהמהלך נכון: "הוועדה שמעה הרבה ניסיונות להסביר, אך עדיין לא שמעה הסבר משכנע מדוע היא נדרשת עכשיו לחוקק את קיצור השירות שיחל להשפיע על חיילים שיתגייסו ביוני 2020. אם הממשלה, באמצעות הקבינט, החליטה שנושא קיצור השירות ייבחן ב-2019, אז היא יכולה לממש את החלטתה אל מול המשרדים שבאחריותה. הממשלה גם יכולה הייתה להביא לוועדה הוראת שעה, כדי ליצור איזשהו תהליך של בחינת הדברים, על-ידי המחוקק. כל זה לא קיים בחוק שלפנינו, שרק בו אנו יכולים לדון, ולכן הוועדה תבקש משר הביטחון, שר האוצר והרמטכ"ל להעביר לה הסברים לנחיצותו של החוק, שכן ללא ההסברים, הוועדה לא תרגיש בנוח להביא את החוק הנוכחי להצבעה". הדיון הראשון עסק במשמעויות החברותיות והערכיות של קיצור השירות, ונפתח עם פרופ' אסא כשר, אשר התייחס למודל של צבא העם מול צבא דיפרנציאלי, ומודל שירות החובה אל מול שירות בו בוחרים לשרת בצבא כמקצוע. פרופ' כשר: "ההצדקה לשירות חובה במדינה דמוקרטית היא חובת ההגנה העצמית שיש לכל מדינה כלפי אזרחיה. אם אפשר להגן על המדינה באמצעות 'מתנדבים' בלבד, אז אסור לקיים שירות חובה. לנוכח מפת הסיכונים, למיטב ידיעתי, צבא 'מתנדבים' לא יצליח לקיים הגנה אפקטיבית בישראל, ולכן יש הצדקה לשירות חובה, אך עדיין הוא חייב להיות שוויוני". "המדינה חייבת שתהיה לה תשובה טובה לאזרח מדוע היא מבקשת ממנו להפסיק את מהלך חייו לתקופת זמן מסוימת, ולעבור למסגרת צבאית. התשובה היא שותפות של האזרחים באחריות הגנה על המדינה. יש חובה לחתור לשוויון מלא באחריות, ובמצבים שבהם יש אי-שוויון נתון, למשל חרדים או נשים, צריך להיכנס לתהליך רציני ואף היסטורי כדי להגיע לאיזון, ולחתור אליו כל הזמן".

ועדה מקצועית קבעה: לקצר שירות

פרופ' אבי בן-בסט: "לפני עשור עמדתי בראש ועדה שבחנה את קיצור השירות, והמליצה לקצרו בשמונה חודשים - ארבעה חודשים מיידית, וארבעה חודשים נוספים, לאחר שתיבחן השפעתו של הקיצור הראשון. הממשלה אימצה אז את המלצות הוועדה והחל תהליך חקיקה, אשר נעצר בשל מלחמת לבנון השנייה, אך אני המשכתי לעקוב אחרי הנתונים והשינויים, ונותרתי בדעתי כי אכן יש לקצר את שירות החובה". "הוועדה התנגדה לסטייה ממודל צבא העם, מהרבה סיבות, ומעבר לאלה הערכיות שציין פרופ' כשר, ברור היה כי גם אם ניתן לקיים צבא חובה קטן יותר, חייבים מערך מילואים גדול בעת אירוע מלחמה. בנוסף, ישנם מחקרים המראים כי במדינות שעברו לצבא 'מקצועי', יש ירידה משמעותית באיכות כוח האדם, למשל מבחינת השכלתו, ועלייה בגילם של החיילים, שגם היא משמעותית בלחימה". "במודל של צבא חובה יש בעיית יעילות. לצבא יש כוח אדם במסה מסוימת, שהוא מקבל אותה חינם, למעשה, ומה שמקבלים בחינם יש נטייה לבזבז. הצבא הודה בוועדה שיש אבטלה סמויה בקרב חיילים עורפיים, ויש גם חיילים אשר מועברים לגופים אחרים. אם נוסיף לאבטלה הסמויה ולחיילים במשימות לא צבאיות את הגידול הקבוע של האוכלוסייה בשני אחוז בשנה, שעולה ללא קשר לאיומים הקיימים שנשארו יחסית קבועים, נבין שאלה סיבות טובות לקיצור השירות". תא"ל אבנר פז-צוק, קצין חינוך ראשי: "איכות החייל אינה נובעת רק מאיזה אדם מתגייס, אלא גם מהמוטיבציה שלו למצות את עצמו. מודל צבא העם והמעמד הציבורי של הצבא בחברה הם דרמטיים למוטיבציה לשרת, ובהמשך אף להישאר בקבע, ולכן אני לא רואה מודל אחר שיאפשר בטווח הארוך לצבא למלא את ייעודו לביטחון המדינה". תא"ל ערן שני, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם: "מי שמכריע מלחמות זה מערך המילואים ולא צבא החובה, ומכאן החשיבות לבסס את העיקרון של צבא העם. הצבא היה שמח שכל החיילים היו משרתים בצה"ל ועושים רק משימות צבאיות, אך יש משימות לאומיות נוספות שהממשלה מחליטה עליהן ומטילה על צה"ל למלא אותן". שני הציג בהמשך בדיון סגור את הנתונים הנוספים אשר ביקשו חברי הכנסת לקבל בדיוני הוועדה ביום שני. לאחר הצגת הנתונים, שבה הוועדה לדון בנושא בדיון פתוח וח"כ איל בן-ראובן (המחנה הציוני) אמר: "ללא עבודת מטה מסודרת של צה"ל שמגדירה מה הוא רוצה ומה הוא צריך בשנים המדוברות, לא נכון יהיה להעביר את החוק עכשיו, ובטח לא בחוק ההסדרים. אולי ב-2018 או 2019 צה"ל בכלל יבין שהוא רוצה קיצור של ארבעה חודשים נוספים? צריך לאפשר את הזמן לבחון זאת באופן מסודר, ולחוקק לאחר שיש מידע". יו"ר הוועדה דיכטר פנה אל נציגי הצבא והמטה לביטחון לאומי שנכחו בדיון, וניסה לברר לאור חוסר המידע המספק על צורכי הצבא או השפעות קיצור השירות הקודם, מדוע נדרשת החקיקה כעת. תשובותיהם לא סיפקו את יו"ר הוועדה וחבריה, ולא נכחו בדיון נציגי האוצר להביע את עמדתם, ועל כן סיכם היו"ר כי הוועדה זקוקה למידע נוסף מפי ראשי הגופים, כאמור.