כאשר
ורדה אלשיך הייתה יו"ר נציגות השופטים, היא ביקשה לסדר להם תור נפרד בביקורת דרכונים, בנימוק שאין הם צריכים להיתקל במי שבענייניהם דנו. הבקשה ההזויה הזאת לא התקבלה, אבל היום אנחנו למדים שאכן יש מסלול נפרד לשופטים: כאשר הם מסתבכים בפלילים.
הסדר הטיעון עם יצחק כהן, לשעבר נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, הוא שערורייה. לא מצאתי מילה עדינה יותר לתאר אותו. בהנחה שלפרקליטות לא הייתה בעיה עם נכונותה של המתלוננת להעיד נגד כהן, הרי שמדובר בקומבינה פסולה, שכל מטרתה למנוע את הבושה שבהרשעת שופט בכיר בביצוע עבירות מין.
התיאור העובדתי שבכתב האישום הוא של מעשה מגונה: "א"א נכנסה ללשכתו של הנאשם, וכשמסרה לו את המסמך הוא הושיבהּ על ברכו ונגע בגבה מתחת לחולצתה. במבוכתה, החלה א"א לספר לנאשם על חתונתה הקרבה, ולאחר זמן מה קמה. בתגובה קם הנאשם וחיבק אותה. הנאשם עשה את המעשים המתוארים ללא הסכמתה של א"א". מאחר שהיה מגע פיזי ללא הסכמתה של א"א, זהו מעשה מגונה.
אלא שמשום מה, המדינה החליטה לומר שהייתה זו רק הטרדה מינית. ואיפה מתגלה הבלוף? בסעיף החיקוק: הטרדה מינית - בהתאם לסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית. הלכנו לחוק: "מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין". ואם זה לא מספיק ברור, בדקנו גם את חוק העונשין. סעיף 348 הוא הדן בעשיית מעשה מגונה באדם אחר, והוא גוזר מאסר שבין שנתיים לעשר שנים. (סעיף 349 אינו נוגע לענייננו).
הימנעות מהרשעה - חריגה אז מה עשה כהן - הטרדה מינית או מעשה מגונה? התיאור הוא של מעשה מגונה. החיקוק הוא של מעשה מגונה. אבל התביעה הלכה בדרך פתלתולה והגיעה איתו להסדר לפיו ייראה, שהוא כאיללללו מודה "רק" בהטרדה מינית. ישראבלוף במיטב מחלצותיו.
ולמה זה היה נחוץ? בגלל העונש - או שמא מוטב לומר: ה"עונש". שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. אה, כן, ו-2,500 שקל כפיצוי למתלוננת. זהו החלק השערורייתי ביותר בהסדר הזה, שנעשה באישורם של
אביחי מנדלבליט ו
שי ניצן.
אם התובעים שכחו, אולי נזכיר להם שההלכה היא, שהכלל הוא שיש להרשיע ושהימנעות מהרשעה היא היוצא מן הכלל. כך אמר השופט
סלים ג'ובראן לפני חמישה חודשים בלבד: "שני אינטרסים עיקריים עומדים בפני בית המשפט בבואו להכריע האם נכון יהיה להימנע מהרשעתו של מי שביצע עבירה - האינטרס הציבורי, הכולל את הצורך להגשים את מטרות המשפט הפלילי ולמצות את הדין באמצעות הרשעת העבריין; והאינטרס הפרטי, הכולל את הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות. ברי כי ככל שעסקינן בעבירה חמורה יותר, יגדל משקלו של האינטרס הראשון.
"כאשר עסקינן בנאשמים בגירים, הכלל הרחב הוא שמקום שהוכחה אשמתו של אדם יש להרשיעו בדין, שכן האינטרס הציבורי הוא
שגובר, והוא יידחה במקרים חריגים בהם עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה לבין האינטרס הציבורי שבהרשעת מי שעבר עבירה".
שימו לב: ככל שהעבירה חמורה יותר, כך יהיה קשה יותר להימנע מהרשעה. אם כהן היה מודה במעשה מגונה - שזה, כאמור, מה שקרה בפועל - לא ניתן היה להימנע מהרשעתו. אז כדי להגיע למטרה - עונש קל ביותר - תפרו עבורו כתב אישום כוזב.
תשוו אותו לברלנד אבל גם על ההטרדה המינית, כהן לא אמור לצאת ללא הרשעה. צריך להיות מקרה חריג, בו הנזק הצפוי לו יהיה גדול בהרבה מהאינטרס הציבורי. על איזה נזק לכהן אנחנו מדברים? הוא כבר נזרק בצורה משפילה מכס השיפוט; מה עוד יכול לקרות? שיאבד את רשיונו כעורך דין? לא בטוח, אבל נניח שכן; זה יותר חשוב מאשר לשדר לציבור שעבירות מין דינן אות קין של עבריינות? יותר חשוב מאשר לשדר לקורבנות, שמי שיפגע בהן יקבל עונש של ממש?
שלוש הערות לסיום. הראשונה: צירוף מקרים גרם לכך, שהסדרי הטיעון עם יצחק כהן ואליעזר ברלנד התפרסמו כמעט יחדיו. ברלנד יישלח ל-18 חודשי מאסר על שני מעשים מגונים ותקיפה. כהן יעבוד קצת בבית חולים או בספרייה, לא יורשע ויוכל לעבוד כעורך דין. אם לברלנד מגיעים 18 חודשים, לכהן מגיעים לפחות שישה. אבל כאן נכנסת הקומבינה: הטרדה מינית במקום מעשה מגונה.
השנייה: שמעלליו של כהן התגלו לאחר שיואב יצחק חשף ב-News1 חשדות לפיהם ביצע עבירות מין בבנות משפחה. העבירות הללו התיישנו, אבל החקירה התרחבה והגיעה למתלוננות נוספות - כולל זו שבמעשיו כלפיה הוא מודה. לצד זאת פרסמנו כאן, שכהן שיבש את החקירה נגדו באמצעות נסיונות להשפיע על בנות המשפחה שהתלוננו נגדו. לעבירה הזו אין כל ביטוי בהסדר איתו.
השלישית: מאוחר יותר התברר, שהיו במערכת אכיפת החוק מי שידעו על מעשיו של כהן בשנת 2010 - ולא עשו דבר.
הילה גרסטל, אז נציבת הביקורת על הפרקליטות, ניסתה לבדוק זאת.
יהודה וינשטיין בלם אותה בנימוק שזהו תיק בחקירה. אולי גם זו סיבה לטיוח: כדי להסתיר את ערוותם של אותם גורמים בפרקליטות.
