37% מהנשים היהודיות דיווחו על אלימות מצד בן-זוגן במהלך חייהן: 2% מהנשים דיווחו על אלימות פיזית, 19% דיווחו על אלימות מילולית או רגשית ו-16% דיווחו על אלימות חברתית או כלכלית. כך עולה מנתונים שמפרסמת אוניברסיטת בן-גוריון לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים שיצויין מחר (ו', 25.11.16).
הנתונים הראו, כי בקרב המגזר הערבי הנתונים קשים יותר ביחס לנשים היהודיות. מנתונים מראים, כי 11% בקרב נשים ערביות דיווחו על אלימות פיזית, כ-50% דיווחו על אלימות נפשית או מילולית וממצאים דומים התקבלו לגבי אלימות חברתית או כלכלית.
המחקר קיבל מימון של הקרן הישראלית למדע. בראש צוות המחקר עומדות ד"ר ניהאיה דאוד ופרופ' אילנה שהם-ורדי מהמחלקה לבריאות הציבור והפקולטה למדעי הבריאות.
ארגון הבריאות העולמי משער, כי אחת מכל שלוש נשים, חווה אלימות אי-פעם במהלך חייה.
ד"ר דאוד: "בישראל לרוב אנחנו שומעים על אלימות נגד נשים במקרים קיצוניים של רצח נשים, ולא כל-כך יודעים מה שיעור סוגי אלימות השונים (הפיזית, הנפשית והגופנית) אותה חוות נשים רבות מצד בן-זוגן. במסגרת המחקר ראיינו מדגם מייצג של 1,401 נשים בגילאים 48-16 בזמן הביקור שלהן ב-72 טיפות חלב בחמישה מחוזות של משרד הבריאות (צפון, נצרת, מרכז, באר שבע ואשקלון). הנשים רואיינו באמצעות שאלון מובנה. אלימות נמדדה על-ידי כלי מחקר המשמש לסיקור אלימות וכלל 10 שאלות על אלימות פיזית או גופנית, נפשית או מילולית ואלימות כלכלית או חברתית (שליטה) מצד בן-הזוג כלפי הנשים.
על-פי הממצאים, 4.6% מהנשים חוו אלימות מילולית או נפשית, 28.6% דיווחו על אלימות מילולית או נפשית ו-26.1% דיווחו על אלימות חברתית.
הגורמים המנבאים לדיווח על אלימות בן-זוג בקרב כלל הנשים היו: מצב כלכלי נמוך במשפחה, ובנוסף לזאת בקרב הנשים הערביות רמת דתיות גבוהה ומגורים בישובים עירוניים, לעומת כפריים ניבאו יותר דיווח על אלימות.
בנוסף, נמצא כי אלימות נגד נשים מצד בן-הזוג הייתה קשורה למצבי בריאות פחות טובים בקרב כלל הנשים ובקרב כל אחת מקבוצות המחקר הערביות והיהודיות. אלימות מצד בן-הזוג הייתה קשורה לשיעור גובה יותר של דיכאון אחרי לידה, סימפטומים דיכאוניים, חרדה, בעיות בריאות אחרות כמו עודף הפלות ולידה מוקדמת. הקשר בין אלימות לבין מצבי בריאות פחות טובים היה חזק יותר בקרב נשים ערביות.
למרות זאת, ממצאי המחקר מעידים על כך שרק כחצי מהנשים שהשתתפו במחקר דיווחו שהן נשאלו אי-פעם אם הן חוו אלימות בבית במסגרת ביקורן במערכת הבריאות. נשים ערביות דיווחו שהן נשאלו פחות לעומת נשים יהודיות (36% לעומת 58% בהתאמה). כלומר, בקרב 65% מהנשים הערביות ו-42% מהנשים היהודיות נשאלו על אלימות בפעם הראשונה על-ידי צוות המחקר.
כמו-כן, שיעור דומה של נשים במחקר דיווחו שהן קיבלו מידע לגבי מה הן יכולות לעשות במקרה שהן נתקלות באלימות מצד בן-הזוג (39% נשים ערביות ו-55% נשים יהודיות).
לדברי החוקרים, ממצאים אלה עשויים להעיד על כך שבמערכת הבריאות לא מתקיים סיקור אוניברסאלי של אלימות נגד נשים ויש צורך לפעול על-מנת לשנות מצב זה, שכן נשים שהן קורבנות אלימות, מגיעות לטיפול בראש ובראשונה לרופא או לאחות במרפאה הראשונית או בטיפת חלב והם אמורים להפנות אותה לשירותים הסוציאליים בהמשך.
על-פי נתוני המחקר, התברר כי במיוחד בקרב נשים ערביות, כל המדדים של הון חברתי ותמיכה חברתית, היו נמוכים. יתרה מזאת, בעיות בשכונת המגורים של הנשים ניבאו אלימות גבוהה מצד בן-הזוג. כלומר, מיגור האלימות החברתית או של הרחוב, יכולה להוריד את שיעור האלימות אותן חוות נשים בבית מצד בן-זוגן.
