הוועדה המשותפת לוועדות החוקה והחוץ וביטחון המשיכה (יום ב', 28.11.16) להכין את הצעת חוק ההסדרה לקריאה ראשונה ואישרה את מיזוג שלוש הצעות החוק הפרטיות ברוב של 5 תומכים ו-4 מתנגדים, בכפוף לרביזיה שהגיש ח"כ
דב חנין.
חברת הכנסת
ציפי לבני (
המחנה הציוני): "ביקשתי להביא את היועמ"שים של משרדי החוץ והמשפטים שיבהירו לחברי הוועדה משמעות ההחלטה ביחס לביה"ד הפלילי בהאג וכן מומחים שיבהירו את השלכות הביטחון מחשש לגל אלימות נוסף. אחרי סוף-השבוע האחרון כדאי לחשוב שוב האם חקיקת חוקי ההדחה, המואזין וההסדרה תורמת לנפיצות ולאלימות". עו"ד תהילה רוט ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: "היועמ"ש לא מונע מגורמים רלוונטיים להגיע לדיון וביחס להשלכות בינ"ל אין מניעה לקיים דיון חסוי עם נציגינו".
חברי הכנסת
יעל גרמן (יש עתיד)
מיכל רוזין (מרצ), עמר בר-לב (המחנה הציוני),
יוסף ג'בארין ואוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת) דרשו מיו"ר הוועדה לקיים דיון בחוות הדעת של הייעוץ המשפטי לוועדה. ג'בארין הוסיף כי נפגש עם בעלי הקרקעות הפלשתינים ותהה כיצד הדיון יכול להימשך מבלי לשמוע אותם. סעדי: "אתם מצפצפים על כל היועצים המשפטיים של הגופים השונים. אתם בעצם אומרים שהיועץ המשפט לממשלה לא מבין ולא יודע, והיחיד שיודע זה איזה מומחה שהבאתם. לא יעלה על הדעת, אתם גודעים את העץ ששיטת המשפט יושבת עליו". לבני: "לא היה כדבר הזה שיו"ר ועדת החוקה מתעלם מחוות הדעת של היועץ המשפטי כשאתה מוציא הודעה שמזלזלת ביועץ המשפטי לוועדה זה מביש". גרמן האשימה: "אתה מנסה לסתום לנו את הפה". היו"ר סלומינסקי השיב לטענות כי "היועץ יועץ, ואנחנו כריבון יכולים להחליט אם לקבל את העצה. לגבי בעלי הקרקע - שיבואו האמיתיים נשמע אותם. מחפשים אותם כבר 50 שנים ולא מוצאים. ביחס לקציני צה"ל אמר כי הם הוזמנו להגיע, אך כל לובשי המדים ביקשו להשתחרר מהזמנה זו.
עם תחילת הקראת סעיפי החוק, התייחס היועץ המשפטי לוועדה, עו"ד
אלעזר שטרן, לסעיף 3 הנוגע לרכישת זכויות שימוש במקרקעין הטעונים הסדרה ואמר כי הוא אולי המרכזי ביותר: "כשמדובר על תום לב במקרקעין הן לפי החוק הישראלי והן לפי החוק החל ביהודה ושומרון מדובר על אדם שבנה על הקרקע כי סבר
בתום לב שהוא בעל הקרקע. לגבי סעיף 3 להצעת החוק, תום לב והסכמת המדינה הן שתי חלופות שונות, והמשמעות היא שגם אם אדם לא היה תם לב, עדיין ניתן יהיה להפקיע את הקרקע בגלל הסכמת המדינה; לכאורה, נראה שהתנאים הללו צריכים להיות תנאים מצטברים. המונח 'הסכמה' וכן המונח 'מדינה' הם רחבים מאוד, במיוחד כשכל רשות מקומית מוגדרת לצורך העניין כ"מדינה", זה מעורר קושי כשלעצמו, וכן מתעוררת השאלה מה קורה סתירה בין זרועות המדינה השונות, כך שגורם אחד מסכים וגורם שני מוציא צו הריסה. ביחס להפקעה, הדגיש כי למרות המונח 'זכות השימוש', ההסדר מלמד שהזכות הנפגעת היא זכות הבעלות ולא זכות השימוש בקרקע. כך למשל הקביעה כי ההפקעה אינה מוגבלת בזמן קצוב (אלא עד להסדר מדיני - שזה מועד לא קצוב) מנוגדת למקובל בדיני ההפקעה שבישראל ולפיהם הפקעה של זכות שימוש היא לזמן קצוב. בניגוד לנאמר, נוסח הסעיף אינו מתייחס לאלמנט של שווי הקרקע אל מול שווי המבנים המחוברים. בניסוח הנוכחי אין כל משמעות לגודל היישוב או לכמות הזמן שהוא נמצא על הקרקע. כמו-כן, סעיף 3 גם קובע כי כל אותם מקרקעין שאינם מקרקעין בבעלות פרטית אך גם לא הוכרזו כאדמות מדינה, שמעמדם אינו ברור - הופכים באחת לאדמות מדינה. קשה לראות איך ההצעה מבוססת על ההסדרים הקיימים היום. אפילו ביחס לדין שחל באיו"ש - המתווה חורג משמעותית. הצעת החוק אינה כוללת הליך מסודר או הוגן של הפקעה אלא הפקעה גורפת שנעשית על-ידי המחוקק שמורה למפקד הצבאי להפקיע".
חברות הכנסת התרעמו על הגדרת ה"מדינה": גרמן אמרה כי לא ייתכן שלמדינה אין הגדרה ברורה וחד-משמעית. "אנחנו יכולים להגדיר מדינה כאוות נפשנו, כל אחד לפי גחמותיו?" סלומינסקי הבהיר כי זו הגדרה לצורך החוק הזה בלבד. היועמ"ש לוועדה הוסיף כי "במשפט הפנימי הישראלי אין הגדרה ברורה וממצה וזה תלוי בתכלית החקיקה. עם זאת, גם ביחס לתכלית המונח כאן רחב מאוד". עוד אמר כי "הסכמת המדינה" גם היא מנוסחת באופן רחב המעורר קושי רב. "קשה להתייחס להסכמת מדינה לאחר מעשה - ההסכמה עוד לא ניתנה כשנעשה המעשה. לגבי הסכמה במשתמע - האם העובדה שהרשויות לא מוציאות צו הריסה אומר הסכמה במשתמע? נניח שזרוע אחת של המדינה מסכימה ואחרת לא. שני הדברים לא מתיישבים עם הרציונל של ההצעה". ח"כ
בצלאל סמוטריץ' (
הבית היהודי) הגיב לדברים: "זה חוסר הכרה של המציאות. אנשים עלו לגור בגבעה בקרוואן וחודשיים לאחר מכן המדינה נתנה מים וחשמל - אין כאן קלוז אפ על רגע אחד. אני רוצה הגדרה רחבה מאוד - דוח ששון ודוח לוי מסכימים שהמדינה הייתה מעורבת ועודדה את היישובים. אני רוצה למנוע נקדנות טרחנית". רוזין: ברגע שמוכנס בהגדרה המוסד המיישב שאינו מוסד נבחר שאינו מתוקצב ע"י כספי ציבור מפוקחים, כמו החטיבה להתיישבות ובאים תורמים מארה"ב להקמת קרוואנים - זו לא המדינה.
רבקה לויפר מאגף התקציבים באוצר: להצעת החוק יש עלויות משמעותיות. הטווח מתחיל בכמה עשרות מיליונים וזה יכול לעלות לכמה מאות מיליונים, כך שמדובר בהצעת חוק תקציבית. העלות תלויה בפרשנות סעיפי 3 ו-8. סמוטריץ' הגיב לדברים: "מעורבות המדינה מקימה חזקה של תום לב וחזקה של אינטרס ציבורי". לאוצר אמר כי העתקה עולה יותר. יש שומה שהוגשה ע"י המינהל האזרחי בה נקבעו דמי השימוש בקרקע והם נעים בין 185 לקרקע מעובדת לשנה. מדובר במיליונים בודדים אז אין צורך לנפח".
עו"ד מייק בלס, לשעבר המשנה ליועמ"ש: "לכל התקדמות בחקיקה תהיה משמעות, גם לקריאה הראשונה. הצעת החוק פוגעת בישראל כמדינה דמוקרטית, פוגעת בעקרונות המשפט הבינ"ל ויוצרת סיכון משפטי אישי לכל המעורבים בחקיקה. אני מציע לכם לקחת את הערכת הסיכון הנמוך בערבון מוגבל, כי להערכתי רמת הסיכון עולה דרמטית. מבחינת הפגיעה בדמוקרטיה החוק מציע לעסוק בתושבים פלשתינים וברכושם כשהם עצמם כלל לא חלק מהתהליך. הכנסת מחוקקת לגבי זרים אבל לפלשתינים אין יכולת להשתתף במשחק הדמוקרטי. מבחינת הפגיעה בעקרונות המשפט הבינ"ל המנהגי, אם מישהו יטען בפורום בינ"ל רציני שאיו"ש לא נתון לתפיסה לוחמתית זה לא יתקבל כי ישראל 50 שנה מהיום הראשון מתייחסת לשטח כשטח בממשל צבאי. בנוסף, ציין כי הממשלה לא שלחה אנשים לשבת באיו"ש. אם נאמר זאת נוכל להסתבך בפשע מלחמה ולכן צריך לרדת מהטיעון הזה".
עו"ד שלומי זכריה מארגון יש דין, שייצג את בעלי האדמות בהליכים של עמונה: "בתביעה האזרחית של בעלי האדמות, המדינה כותבת דברים ברורים לפיהם האגודה השיתופית עמונה וחבריה ניסו לכפות על המדינה בכל דרך את חוקיות המאחז. הם היו מודעים כל השנים כי האדמה פרטית. אנשים ניצחו פעם אחר פעם בביהמ"ש עליון והצעת החוק, כמו קבוצה שמפסידה, אומרת 'פוס' כדי להוציא שחקנים כדי לנצח".
היו"ר סלומינסקי אמר בסיום הדיון כי ההצבעות לקריאה ראשונה מתוכננות למחר, אך כי ישקול לשנות את המועד ליום רביעי לאור בקשות חברי האופוזיציה.
