|
1 |
|
| |
עולם איבד עצמו לדת...
קול השפיעות נדם,
ומפרפר כך בלי לדעת,
שכל כולו בדם.
אין כאן אחד ללא שנאה,
לגזע, דת או מין,
לא תעצור בם שום חומה,
מול רועה מאצים.
שטופי המוח בזימה...
של חבורת טפשים,
לזרוע מוות מזימה...
בכל, הם מבקשים
אין בלבם שום רחמים,
גם אין להם בושה...
עם אמונה עיוורת על פנים,
יקצרור זקן, טף או אישה.
מביט מצד בתדהמה...
ודק דבר שואל:
הפך אדם כבהמה?
ולפיסלון האל?
בזמן שדם ברחובות...
משטה בתוך ארמון...
אחד נחנק מהחובות...
שני גורף ממון...
נמלט אחד, עוד בו נפשו...
מול חולי וטירוף...
אחר, רודף אחר ראשו...
ועוד תוך כדי ניאוף.
חירש יקום לזעקות...
עדיש כבר לשחיטה...
עיוור גם אם עיניו פקוחות...
מסומם מהמתה.
יגיע יום ובו מבול...
ישרוף הכל באש...
ישים הוא לטמטום זה גבול...
כי האדם טיפש.
|
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
מריאן קפלון |
|
