דוד לוי העניק לבר שוחד, לא שירותי מט"ח

נותר ספק סביר בשאלה האם התשלום הראשון של היזם דוד לוי לצבי בר היה שוחד, ולכן השניים זוכו מחלק זה של האישום בפרשת הילקרסט. הרשעתם בנוגע לתשלומים הנוספים נותרה בעינה - קבע (יום א', 11.12.16) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. לוי היה נציגה ומיופה כוחה של חברת הילקרסט, אשר רכשה מגרש ברמת גן (בשולי מתחם הבורסה) ופעלה לבנות עליו פרויקט נדל"ן. הילקרסט היא בבעלותו של מאיר לוי, אחיו של דוד. במקביל, היה דוד לוי בעליה של חברת תל סאן, המעניקה שירותי מטבע שונים. בית המשפט המחוזי קבע, כי בעת שהיה בעל אינטרס בפרויקט, העביר לוי לבר סכום כולל של 465,000 שקל בארבע פעימות שונות, וכי מדובר בשוחד על-מנת שיפעל לקידומו של פרויקט הילקרסט. בית המשפט דחה את גרסתם החלופית של בר ולוי, לפיה הכספים משקפים תמורה למטבע חוץ שהעביר בר ללוי במסגרת פעולה של המרת מט"ח. באשר למעורבותו של בר בפרויקט הילקרסט, קבע בית המשפט המחוזי, כי בר אכן היה מעורב בקידום הפרויקט. עם זאת, המחוזי קיבל את עמדתם של לוי ובר, לפיה הדבר נעשה כחלק ממעורבותו הכוללת בפרויקט נרחב של מגדלים שנבנו על גדת איילון, פרויקט שהיה חשוב ביותר לבר ואשר הניב לעירייה רווחים. בית המשפט המחוזי התייחס לטענותיהם של לוי ובר בנוגע לצ'קים השונים שהועברו לבר. באשר לצ'ק הראשון - נטען, כי זה הועבר לבר שבעה חודשים לפני שחברת הילקרסט רכשה את המגרש. בית המשפט קבע, כי המועד שבו החל לוי להתעניין עבור החברה במגרש לא הוכח, וכי קיימת סמיכות זמנים מספקת על-מנת לקבוע שמדובר בכספי שוחד. באשר לתשלומים השני והשלישי, בסך 220,000 שקל, טענו בר ולוי, כי ניתן למצוא בחשבונותיו של לוי הפקדה בסכום זהה בסמיכות זמנים, והדבר מעלה ספק סביר שמא סכום זה משקף את המט"ח שהעביר בר ללוי. בית המשפט דחה טענה זו וקבע שמקור ההפקדה לא הוכח, ואין בה כדי לעורר ספק סביר בכך שמדובר בשוחד.

הצ'ק הראשון - לפני הרכישה

במסגרת הערעור הבחין סולברג בין התשלום הראשון לבין יתר התשלומים. לגבי התשלום הראשון, בסך 120,000, הוא קובע שיסודות עבירת שוחד לא הוכחו מעבר לספק סביר ולכן סולברג מזכה את בר ולוי מאישום זה. על-מנת להוכיח את קיומה של עבירת שוחד, יש להוכיח גם שהעברת הכסף נעשתה בעד פעולה הקשורה למילוי תפקידו של עובד הציבור. בנוגע לתשלום הראשון לא הוכח, כי בעת נתינתו היה לוי זקוק לשירותיו של בר, משום שבשלב זה טרם נרכש המגרש ולא הוכח באיזה שלב, אם בכלל, היה מצוי המו"מ לרכישתו. לעומת זאת, בנוגע ליתר התשלומים אימץ סולברג את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. בשלב שבו הועברו תשלומים אלו, כבר היה לוי בעל אינטרס בקידום הפרויקט, ולפיכך ניתן להניח שהכספים ניתנו לבר בעד פעולה הקשורה בתפקידו, בהעדר הסבר חלופי למשמעותם. התזה של לוי ובר, לפיה מדובר בהמרת כספים, אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות ועם השכל הישר. זאת, לאור הסתירות הרבות שבעדויותיהם של לוי ובר בעניין זה, ובפרט ביחס לשאלה מדוע נעשה הדבר דרך חשבונו הפרטי של לוי ולא דרך חברת תל סאן; מדוע אין כל תיעוד רשמי להמרות המט"ח; וכן באשר למקור כספי מטבע החוץ שהיו, לפי הנטען, ברשותו של בר באותה עת. באשר לעונשו של לוי - מאחר שזוכה מתשלום אחד, ובכך פחת היקפו של השוחד בכרבע; ומאחר שהעונש שהושת עליו בבית המשפט המחוזי אינו מידתי ביחס לעונשיהם של יתר המערערים בערעור זה, הועמד עונשו על עשרה חודשי מאסר.