בני זוג ביצעו עסקה פיקטיבית בה העמידו פנים שהם מוכרים את דירתם לנכדם, כדי לחמוק מפרעון חוב לאחותה של האישה - קובע (4.12.16) שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, יחזקאל אליהו.
בני הזוג טענו, כי מכרו לנכדם את זכויותיהם בדירה של עמידר תמורת 1.63 מיליון שקל. אחותה של האישה נושה בבני הזוג בסכום של 350,000 שקל, ואליהו קיבל את בקשתה לקבוע שמדובר בעסקה תרמיתית שכל מטרתה הייתה לאפשר לבני הזוג לטעון שאין ביכולתם לפרוע את החוב.
אליהו מצביע על שורה של סימנים רבי עוצמה, המלמדים שמדובר בתרמית. המרכזי שבהם הוא, שאין כל ראיה לכך שהנכד שילם את מלוא התמורה שנקבעה בחוזה. למעשה, יש עקבות רק ל-950,000 שקל שנטל כמשכנתה - אבל אין הוכחה שאפילו סכום זה הגיע לידי סבו וסבתו, ואליהו אומר שבהחלט ייתכן שנותר בכיסו של הנכד, לאחר סילוק המשכנתה הקודמת שרבצה על הדירה (320,000 שקל). הנכד טען, בין היתר, כי את היתרה מימן מכספים שהחזיק במזומן בקופסת נעליים ומכספים שקיבל מהוריו - אך לא הוכיח זאת.
עוד אומר אליהו על הקרבה בזמן שבין חיובם של הסבים לשלם לאחות לבין "מכירת הדירה", מהלכים שנעשו בתוך חודשים ספורים בשנת 2011. גם הקרבה המשפחתית בין הצדדים, גם שמירת קיומו של ההסכם בסוד וגם העובדה שהסבים ממשיכים להתגורר בדירה, תורמים את חלקם למסקנה שמדובר בתרמית.
אליהו מסכם: "בדרך זו, תוך הברחת הנכס מהתובעת והסתרת העסקה האמיתית והקשר המשפחתי ביניהם מהבנק, חברו האינטרסים המשותפים להסכם מכר הנגוע במרמה ובמראית עין, תוך שכל הנתבעים מבטיחים לעצמם חזקה ומגורים בנכס... בנסיבות אלה 'תהיות' הנתבע 3 [הנכד] בסיכומיו מהי אותה מרמה ו/או מראית עין אינם אלא היתממות".
אליהו קבע, כי האחות תוכל לגבות את חובה ישירות מהנכד או ממכירת הדירה, וכי הסבים והנכד ישלמו הוצאות בסך 40,000 שקל. את התובעת ייצג עו"ד קובי קמחי, את הסבים והנכד ייצגו עוה"ד רונית רווח וגדעון היכל, ואת
בנק ירושלים - עו"ד
אמיר סטמרי.
