להציב גבול לסיוע למי שאינו מיוצג

שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, מתריע (1.1.17) מפני שתי תופעות הגורמות לעיכובים ניכרים בשמיעת תיקים: יד רכה מדי של השופטים כלפי מתדיינים שאינם מיוצגים, והימנעותם מלשים קץ להליך גילוי המסמכים כאשר הוא מתארך יתר על המידה. עמית קיבל את ערעורה של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, לגלות לעובד רופל מסמכים שונים. רופל הגיש בשנת 1998 תביעה בסך 10 מיליון שקל נגד המשטרה, שוטרים, חוקרים ופרקליטים בעקבות חקירתו באזהרה, שלטענתו פגעה בסיכוייו להתקבל לעבודה. התביעה תוקנה והוגדלה בשנת 2007, ורק לאחרונה החלה שמיעת הראיות - בעיקר בשל בקשות חוזרות ונשנות של רופל לקבל מסמכים, שהצריכו דיונים וערעורים רבים. עמית אומר, כי הוא מקבל את ערעורה של המדינה הן לגופו, הן משום שגילוי מסמכים בשלב ההוכחות הוא היוצא מן הכלל, והן משום שהגיעה העת לומר "עד כאן" ולהתחיל בשמיעת הראיות - כאמור, 16 שנים לאחר הגשת התביעה. לדבריו, הניסיון מלמד שאם יקבל רופל את המסמכים שביקש כעת, יהיה זה בסיס לבקשה לקבל עוד מסמכים וחוזר חלילה, עד אין קץ. "כך לא ניתן לנהל משפט", הוא קובע. עמית מוסיף: "לא בכדי ניתנו לבית המשפט סמכויות כה נרחבות במסגרת הליך קדם המשפט כאשר 'הדגש בשלב זה הוא על הכנת התיק במטרה לייעל את הדיון'. על-אף זאת, אנו מוצאים בפסיקה כי גם מוסד קדם המשפט אינו תרופה לכל מכאוב, וכאשר הצדדים אינם עומדים במועדים לגילוי מסמכים, רשאי בית המשפט לומר 'עד כאן' ולעבור לשלב שמיעת הראיות". בשולי ההחלטה מתייחס עמית לבעייתיות הנוצרת כאשר אחד הצדדים אינו מיוצג - כמו רופל. "הבקשה שבפני מעוררת הרהורים נוגים הן במישור הפרטני הנוגע לתביעה דכאן, והן באספקלריה רחבה יותר של מערכת המשפט. במדינת ישראל יש את המספר הגדול ביותר של עורכי דין ביחס לאוכלוסייה בעולם. למרות זאת, וכפי שמכיר ויודע כל שופט, יש רבים, כמו המשיב שבפנינו, המייצגים את עצמם. "אכן, הנגישות לבית המשפט ועקרון הגישה לערכאות, מהווה מקור גאווה למערכת המשפט בישראל, אך שוברה בצידה. מניסיוני נמצאתי למד כי מערכת המשפט מקדישה משאבי זמן עצומים למתדיינים שאינם מיוצגים, מתדיינים שאינם מכירים את 'כללי המשחק' ואת השפה המשפטית, מתדיינים שחוזרים ופונים לבית המשפט בתביעות ובבקשות אין ספור, המשתרעות לעיתים על פני עשרות עמודים, מתדיינים שמנסים להלך אימים על בית המשפט בבקשות פסילה, בתלונות לנציב תלונות השופטים ובפנייה לגורמים שונים. אך השופט לא יירא ולא יחת, לא מתלונות ולא מבקשות פסילה. "מכל מקום, כל עוד אין הוראה המחייבת בעל דין להיות מיוצג בבית המשפט על-ידי עורך דין, על בית המשפט לאזן בזהירות בין הרצון להתחשב ולסייע למתדיין הבלתי מיוצג, בבחינת 'את פתח לו', לבין הצורך לשמור על משאבי השיפוט והזמן של מערכת המשפט ושל המתדיין שכנגד. כאשר בית המשפט מקדיש לתיק אחד או למתדיין אחד, משאבי שיפוט גדולים, הדבר בא בהכרח על חשבון ציבור המתדיינים. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו לדעת לשים את הגבול". התיק הנוכחי עבר לא פחות מ-11 שופטים בבתי המשפט המחוזיים ושניים בבית המשפט העליון, וכאמור - עד כה כמעט רק בנושא גילוי המסמכים. "הגיעה העת להבהיר כי נושא זה מוצה, ועל בית המשפט לאחוז ביד רמה ברסן הדיון ולהביא התיק לכלל סיום בהקדם האפשרי", מסיים עמית. הוא חייב את רופל בהוצאות של 20,000 שקל לטובת אוצר המדינה. את המשטרה ייצגו עוה"ד משה גולן והאני טרודי.