יהודית הרמן, שהייתה אחת מנשותיו של
גואל רצון, מבקשת (9.1.17) מבית המשפט המחוזי מרכז לקבוע, כי היא חברת קיבוץ שפיים.
הרמן אומרת, כי הכירה את רצון כאשר הייתה בת 17, חיה 12 שנים בכת בה שלט וילדה לו חמישה ילדים. לדבריה, שנתיים לאחר ההיכרות הורה לה רצון לשנות את כתובתה, כך שלא תהיה רשומה עוד בשפיים, בו חברים בני משפחתה, וזאת כדי לקבל קצבה מהביטוח הלאומי - חלק משיטתו לחיות על חשבון נשותיו.
לדברי הרמן, היא פעלה תחת מרותו של רצון וביצעה את השינוי, בלא שהקיבוץ מסביר לה את משמעותו של הצעד או מפעיל מגנוני בקרה כלשהם. לטענתה, הקיבוץ ידע על הניצול ועל המצוקה הנפשית בהם היא שרויה, ולמרות זאת - לא עשה דבר. ועדת הביקורת ואסיפת הקיבוץ לא קיבלו דיווח על עזיבתה, ולדבריה דומה היה ששפיים שמח להשתחרר ממנה ומהפגיעה בתדמיתו.
לדברי התובעת, באמצעות עוה"ד גונן כספין ותמי קלנברג-לוי, לאחר שחרורה מהכת של רצון ומהמעון לנשים מוכות, היא גילתה שהיא וחמשת ילדיה מצויים בקיבוץ על תקן אורחים, נדרשים לשלם ובכל עת יכולים להורות להם לעזוב את המקום. לטענת התובעת, אילו היה שפיים פועל בצורה סבירה ואחראית ולא עוצם עיניו נוכח מצבה, זכויותיה כיום היו מעוגנות כדבעי. טרם הוגשה תגובת הקיבוץ.
