להעמיד לדין פעילי חמאס וסייענים שלו רק על "גוון טרוריסטי מובהק וחמור"

בית המשפט העליון סבור, כי יש למצות את הדין הפלילי עם פעילי טרור מובהקים של חמאס, אך ספק אם יש להעמיד לדין מי שפעילותם אינה טרוריסטית מובהקת. כך אומרים (יום ה', 12.1.17) השופטים צבי זילברטל ויורם דנציגר. זילברטל דחה את ערעורה של המדינה על קולת עונשו של מוראד אל-עמור, תושב עזה, שהודה בהברחה ובהעברה של נשק עבור הארגון. בעוד המדינה דרשה להטיל עליו 12-8 שנות מאסר, הסתפק בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת טלי חיימוביץ) בארבע שנות מאסר. לדברי זילברטל, מדובר אומנם בעונש נמוך ביחס לחומרת מעשיו של אל-עמור, אך אין הוא בלתי סביר ביחס לענישה המקובלת בעבירות דומות. לצד זאת, בפיו של זילברטל אמירת רוחב: "הגשת כתב האישום במקרה דנא כרוכה במידה של אקראיות, אשר יכולה לעלות כדי פגיעה מסוימת בתחושת הצדק, או, למצער, להצדיק אי-מיצוי מלוא חומרת הדין עם המשיב. דומה שהעובדה שמדינת ישראל הכריזה על חמאס כארגון טרור וכהתאחדות בלתי-מותרת, בשילוב העובדה כי ארגון זה שולט במהלך העשור האחרון ברצועת עזה, על כ-2 מיליון תושביה, עשויות ליצור סיטואציות משפטיות מורכבות. "שכן אלפים, אם לא יותר, מתושבי הרצועה, אשר מטבע הדברים קיימו קשרים כאלה ואחרים עם הארגון, שהוא הריבון במקום מגוריהם (לעיתים בעל כורחם), עלולים להיחשב כעבריינים לכל דבר ועניין מבחינת דיני העונשין של מדינת ישראל. לכידתם ברשת המשפט הפלילי הישראלי של פרטים ספורים בלבד מבין אלפי או עשרות אלפי העבריינים הפוטנציאליים מבין תושבי הרצועה, היא, במקרים רבים, כמו גם במקרה הנדון, תוצאה של מהלך אקראי (בדיון נמסר כי המשיב נתפס בשטח הרצועה במהלך מבצע צבאי. "להשקפתי, יש מקום להפעלת הדין הפלילי במלוא חומרתו (בין במישור עצם ההעמדה לדין ובין במישור הענישה) בעיקר, גם אם לא באופן בלעדי, באותם מקרים של פעילות בעלת גוון טרוריסטי מובהק וחמור. דומני, כי, למצער במקרים הגבוליים, כאשר אין מדובר בפעילות טרור מהסוג האמור, מתעוררת השאלה האם הדין הפלילי הוא הדרך הראויה והנכונה להתמודד עם הסוגיה, הן בהתחשב באקראיות המאפיינת חלק מהמקרים באשר לעצם תפיסת העבריין והן בהתחשב בסיטואציה הייחודית השוררת ברצועת עזה, בגדרה הריבון הוא ארגון טרור על-פי הדין הישראלי, כמו גם בספק בדבר התקיימותה של הרתעה אפקטיבית כתוצאה מענישת פרטים בודדים מתוך אוכלוסייה עבריינית המונה אלפים רבים". דנציגר הסכים עם זילברטל, בעוד השופטת דפנה ברק-ארז - אשר את דבריה במקרה קודם ציטט זילברטל - סברה במקרה הנוכחי: "השאלה מהן הנסיבות שבהן אכיפה פלילית היא הדרך המתאימה להתמודדות עם מעשים של תושבי עזה, המבוצעים בשלמותם מחוץ לשטח ישראל, היא שאלה מורכבת. בנסיבות העניין אין לנו צורך להידרש אליה". את המדינה ייצגה עו"ד מיכל רגב, ואת אל-עמור - עו"ד מוחמד ג'בארין.