בית המשפט העליון ביטל (יום ב', 16.1.17) את פסק הדין שאישר הגשת תביעה ייצוגית בסך 600 מיליון שקל על-רקע הפחתת דמי ההבראה במגזר הציבורי בשנים 2010-2009.
עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, הוסכם בין היתר בין המדינה, המעסיקים וההסתדרות, כי דמי ההבראה במגזר הציבורי יצומצמו במחצית והכסף יועבר לצורך הקמת קרן סיוע לעסקים. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת
דפנה אבניאלי) אישר את הגשת התביעה, לאחר שנטען, כי הקרן לא הוקמה וכי הכסף נותר שלא כדין בידי המדינה.
השופט
עוזי פוגלמן קובע, כי הכסף כלל לא היה בידי המדינה ולכן אין מקום לתבוע אותה. פרשנות החוק מובילה למסקנה, כי כאשר מדובר בגופים שאינם מתוקצבים - נותר הכסף בידי המעסיקים עד שהועבר לבסוף לביטוח הלאומי, כאשר הוקמה הקרן (באיחור משמעותי). דמי ההבראה שקוזזו מעובדי המדינה ממילא לא היו אמורים לעבור לידי הקרן, שכן המטרה הייתה לקצץ בתקציב במסגרת התגובה להשלכות המשבר.
השופטת
דפנה ברק-ארז אומרת, כי יש לקבל את ערעור המדינה מסיבה אחרת: ברגע שהמחוקק קבע שדמי ההבראה יינטלו מן העובדים, שוב אין להם עילת תביעה אישית נגד המדינה - שכן הכסף שוב אינו שייך להם. השופט
יצחק עמית הסכים עם פוגלמן וברק-ארז. בג"ץ נמנע מלחייב את התובעות בהוצאות, בשל חוסר הבהירות שבניסוח החוק. הבקשה הוגשה בידי שלומית זרביב ואביבה סגרון, שיוצגו בידי עוה"ד יאיר אברהם,
דורון לוי ויפית מנגל. את המדינה ייצגה עו"ד יעל מימון.
