המדינה טרם שילמה הוצאות בסך 15,000 שקל שהורה לה בית המשפט העליון לשלם בדצמבר 2015 - דהיינו לפני 14 חודשים.
מדובר בבני זוג שביקשו בנובמבר 2010 לקבל מעמד של עולים מכוח חוק השבות. משרד הפנים סירב, בנימוק שהרבנות הראשית אינה מכירה בגיוריו של הרב אצלו התגיירה האישה. לאחר שלוש פניות שנדחו, עתרו השניים לבג"ץ בשנת 2012 באמצעות פרופ'
אביעד הכהן. הגיור אושר בידי הרבנות הראשית - אך משרד הפנים עמד בסירובו.
באוגוסט 2015 הודיע המשרד לבג"ץ, כי הוא מסרב להכיר בגיורה של האישה והמשיך לפזר רמזים על תקפותו של הגיור - שכאמור אושר בידי הרשות המופקדת על כך, הרבנות הראשית. לדברי הכהן, בג"ץ שב ורמז לבאי-כוח המדינה שמן הראוי שהמשרד ישנה את עמדתו - אך לשווא. השופטים קיימו ארבעה דיונים, שלכולם היו צריכים השניים להגיע משדה בוקר.
הכהן מוסיף: "המשיבים איחרו דרך קבע בהגשת תגובותיהם. אפשר ולא נאמין למראה עינינו אך לא פחות מעשר(!) פעמים איחרו המשיבים בהגשת תגובותיהם, לאחר המועד שקצב להם בית המשפט. לעומת זאת, העותרים ובאי-כוחם, עשו לילות כימים (פשוטו כמשמעו), על-מנת לעמוד בזמנים שקצב בית המשפט, תוך שהם מדירים שינה מעיניהם".
רק בסוף 2015 נשברה התנגדותו של משרד הפנים, ובג"ץ נתן תוקף של פסק דין להודעתו לפיה תינתן לאישה תעודת עולה - וכאמור חייב את המשרד בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים נימקו: "ניתן היה לחסוך במשאבי נפש, זמן וממון של העותרים - לו היו המשיבים מגלים במהלך העתירה מעט יותר רגישות והקשבה לעותרים ולהצעות בית המשפט".
אלא שבכך לא הסתיימה הסאגה. משרד הפנים עודנו מסרב לרשום כיהודיות את בנותיהם של השניים, ולמרות פניות חוזרות ונשנות - לא העביר להם את ההוצאות בהן חויב. כיוון שכך, פנה הכהן (8.2.17) לבית המשפט העליון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, להטיל על המדינה קנס בגין כל יום נוסף של עיכוב. המדינה טרם הגיבה על הבקשה.
