"השיעור בישראל של מוות בעריסה או מוות ללא סיבה, תלוי איך מגדירים אותו, הוא מהנמוכים בעולם. השיעור במדינות אחרות זה 0.3 עד 0.5 אחוז לאלף לידות, אצלנו זה אפילו יותר נמוך: - כך אמרה "ר ליזה רובין, מנהלת המחלקה לאם וילד, משרד הבריאות בדיון (יום ג', 21.2.17) בוועדה לזכויות הילד בנושא 'מקרי מוות פתאומי ובלתי מוסבר של תינוקות עד גיל שנה'.
עוד הבהירה ד"ר רובין כי "אם אני מפלחת את המקרים בהם כן נעשה בירור שלאחר המוות בארץ, גם אם הוא לא בירור מקיף, אני מגיעה לשיעור של רבע אחוז תמותה ל-1,000 תינוקות משנת 2000 עד 2014, כאשר המגמה היא של ירידה. בלי הסינונים של מי שנבדק אני מגיעה לנתונים שב-2000 עמד בישראל השיעור על 0.64 אחוז, וב-2014 עמדו המספרים על 0.34 אחוז. הממוצע התלת שנתי בין 2012 עד 2014 עומד על 0.32 אחוז".
40 מתוך 50 מקרים לא מגיעים לנתיחה ד"ר הדס גיפס, המכון לרפואה משפטית: "נתיחה הנה חובה בכל העולם, אני מודעת לכך שאנחנו במציאות אחרת, אך הבעיה היא שאף אחד גם לא מדווח ולא מרכז את המקרים האלה בזמן אמת. אולי 5 מקרים ינותחו בשנה, מהם עולה שהבעיה לרוב היא זיהומית. גם בלי נתיחה, מהסתכלות חיצונית, בדיקות דם, ניתן לראות שאולי היה חיידק בדם. אתם לא מבינים איזו הקלה יש להורים שהם שומעים שילד נפטר ממחלה זיהומית או דלקת ראות חריפה שלא באשמתו ושלא ניתן היה לזהות, ושיתר ילדיו לא בסכנה. 40 מתוך 50 מקרים לא מגיעים למכון לנתיחה, גם לא לבדיקה. חשוב שיגיעו אלינו רק לבדיקה, לא נעשית בדיקה שהיא פולשנית שלא בהסכמת המשפחה. גם בתי חולים ורופאים מפחדים להפנות לנתיחה. נתיחה כזו גם יכולה להביא למניעה".
ח"כ
אורי מקלב: "בישראל כולם נכנסים לסטטיסטיקה ועדיין יש ירידה במספרים והשיעור נמוך יותר מבשאר העולם. בחו"ל גם אחרי שיודעים בחלק מהמקרים מה הסיבה זה עדיין קורה. שאלה אם ידיעה בכלל מורידה את המספרים".
יו"ר עמותת עתיד, ד"ר ענת שץ: "אין בישראל גם חקירה דקדקנית של זירת האירוע. בארצות אחרות בהן כן מבצעים זאת מתעדים איך מצאו את התינוק, באיזו סביבה, מה היה במיטה. לצד הניתוח שבכל המדינות המערביות הוא מנדטורי. בעולם מוצאים הסברים ל-כרבע מהמקרים בעקבות הבדיקות. יש דברים שאפשר למנוע - אם זה תאונה, אם זה משהו מדבק, סיבה גנטית".
"מבין מי שנותחו - 52 אחוזים הסיבה הייתה זיהומים, 7 אחוז מומי לב, פגיעות לא מכוונות כ-6 אחוז, פגיעות מכוונות היוו כ-10 אחוזים, מחלות מטבוליות היוו כ-2 אחוז, סיבות אחרות היוו 12 אחוזים. יש גם הפרעות קצב, למשפחות שזה קרה ממליצים לעשות א.ק.גיי כדי למנוע זאת בילדים הבאים, המסקנה היא שצריך לקדם את הבדיקות בחקיקה, ניתן לעשות זאת בהדרגתיות, להתחיל בבדיקות מקדימות שייתכן שיתנו תשובה כמו סי.טי, ורק לאחר מכן לפנות לנתיחה במידה בהסכמה".
ח"כ שאשא ביטון: "הגיע הזמן שנחפש איך אנחנו מצילים את הנפשות הבאות ולא חושבים למה אנחנו לא עושים צעדים כאלה ואחרים".
ד"ר רובין: "יש חלופות של סי.טי, בדיקה שהמכון המשפטי עושה, אם זה היה אוטומטי לא היה צורך בהרכאות משפטיות שמגבירות את כאב ההורים. ניתן היה לעשות זאת בבתי החולים אך זה היה מכניס את סוגיית התשלום. הסכמה על סי.טי ובדיקות בסיסיות הייתה מביאה לפתרון סביר בישראל".
מנתוני עמותת עתיד עלה עוד כי בקרב 32 הורים שקיבלו תמיכה בעמותה, למעלה ממחצית מהמקרים ארעו אצל מטפל שאינו הורה, וכי יש צורך הכשרה מתאימה. עוד עלה כי הסברה למניעת שינה על הבטן מנעה כ-90 אחוזים מהמקרים.
ד"ר יורם בן יהודה, מנהל מחלקת ילדים, בי"ח מעייני הישועה: "במקומות אחרים בעולם איש מז"פ ורופא ילדים מגיעים למקום. שילד מת בגלל צעצוע רופא יזהה זאת בזירה. צריך להקים צוותים כאלה. גם ההיבטים הפלילים וגם היבטים אחרים צריכים להיות נידונים שם. לצד כך בטיפול לאחר מקרי מוות יש נוהל של משרד הבריאות שנכתב לפני 4 שנים ולא נכנס לתוקף. הנוהל מציין איזה בדיקות לעשות בכל מיני מקרים והוא נותן מענה להרבה בעיות, אני פועל לפיו בבית חולים חרדי ובליווי רב בית החולים".
עו"ד
ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד: "יש לנו טיוטת הצעת חוק מנוסחת שאין בה ניתוח אלא בדיקה של צוות רפואי ושל עובדים סוציאליים כדי לעמוד על סיבת המוות והדברים לא מתקדמים בשל התנגדויות של חלק מהגורמים המקצועיים במשרד הבריאות. בפן ההסברתי - חלק מהמקרים הם בגין טלטול תינוקות, הרבה פעמים הדבר נובע מחוסר הבנה של ההורים לנזק שיכול להיגרם שמטלטלים תינוק בוכה. יש חובה להנחיל את הדברים בקרב כל מי שבא במגע עם תינוקות בגיל הרך"
יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון: "אני מבקשת לקדם את נוהל משרד הבריאות בנוגע לבדיקות לאחר תמותת תינוקות, אם צריך דחיפה בחקיקה נעשה זאת. שהנוהל יהיה הדרגתי, נתחיל בבדיקות שניתן לעשות בהסכמה טרם נתיחה ונשאיר את הנתיחה לשלב שלאחר מכן, בו תידרש הסכמת המשפחה בנפרד. אני מבקשת לקבל ממשרד הבריאות עידכון תוך חודש, אם הדבר לא יצלח נלך לחקיקה. לצד כך על המשרד לוודא שבכל מוות פתאומי של תינוק יגיעו למקום מז"פ יחד עם איש רפואה כדי לבדוק ולראות את הזירה. בנוסף יש לרכז את הנתונים של מוות פתאומי, בעזרת מסד נתונים נבין אילו מגזרים אמורים, איפה אנחנו יכולים למקד הסברה וכן למנוע מקרים נוספים".
