|
|
|
תאריך:
|
23/02/2017
|
|
|
עודכן:
|
23/02/2017
|
| חברת הוועדה: חיפשנו שופטים ימניים |
|
|
1 |
|
| |
|
בוחרים שופטים פוליטיים.
אחר כך הם יבכו כשמישהו אחר יעשה את אותו הדבר. |
|
| כתובת IP: |
217.132.114.118 |
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
הירונימוס |
|
|
|
2 |
|
| |
|
זאת הפעם הראשונה שבחירת שופטים לפי הישתייכות פוליטית כנהוג במישטרים אפלים |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
זינגלה |
|
|
|
|
|
| |
|
כאשר השופטים משתייכים לאג'נדה מצומצמת (אנרכיסטים) אזי זה לא לגיטימי? כשמנסים להעניק לבית המשפט ערכים דמוקרטים (שופטים חייבים לשרת את ערכי העם) זה נהפך ללא לגיטימי? רק שמאלני חסר חינוך דמוקרטי יכול להתלונן כנגד הדמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ב_שמואל |
|
|
|
3 |
|
| |
|
לא מעט פעמים השתתפתי בדיונים בבית המשפט העליון.פעמים רבות לא הייתי שבע רצון מהתנהלות השופטים ומההחלטות שפסקו.
הם ראו עצמם 'שליחי האלוהים'. במיוחד ביחסים של דבקותם ליתמוך ברשויות המדינה. אך מהתנהלות המינוי של השופטים אנחנו למדים כי הם שליחים זולים של בעלי אינטרסים.....זה פשוט מסריח. |
|
| כתובת IP: |
109.253.243.146 |
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משפטן. |
|
|
|
4 |
|
| |
למי חבים השופטים
כיצד מתמנים שופטים בעולם? בארצות הברית הנשיא בוחר את המועמדים ומציג אותם לאישור הסנט שכמו הנשיא נבחר באופן דמוקרטי ועל כן מייצג את הציבור. בסנט מתקיים שימוע ציבורי פתוח בו הסנטורים חוקרים את המועמדים לגבי כל נושא ראוי בעיניהם. בעקבות אותו שימוע הסנטורים מקיימים דיון גם הוא פתוח ובסיום הצבעה. הצבעה זו היא לצורך הבטחת קיום תפישה חוקתית ולא חתירה תחתיה היות ועל השופטים לקדם את ערכי האומה. רוב הדמוקרטיות בעולם אימצו שיטה בה על בית המשפט להיות קשוב לערכי האומה וזה יקרה אך ורק אם נציגי ציבור הם שיבחרו את השופטים.
במדינות אחרות בתי המחוקקים בוחרים את השופטים. כך בגרמניה שני בתי המחוקקים בוחרים, בשויץ. במדינות אחרות הרשות המבצעת בוחרת את השופטים: בשבדיה נורבגיה באוסטרליה קנדה בלגיה. ביפן הממשלה בוחרת את שופטי בית המשפט העליון והציבור מאשר או פוסל בבחירות הכלליות שלאחר המנוי. ישנו גם שילוב בין הרשות המחוקקת למבצעת: צרפת הסמכות מתחלקת בין הנשיא לשני בתי המחוקקים. באוסטריה ישנה גם כן חלוקה בין הממשלה לבית המחוקקים. כך גם בשאר דמוקרטיות ותיקות וגם חדשות ברחבי העולם, לנבחרי הציבור הסמכות למנות שופטים בכולן פועל העקרון שעל השופטים לעבור מבחן דמוקרטי. כל זאת כדי להבטיח שהמינויים משקפים את ערכי האומה.
ומה בישראל? לפי לחוק יסוד השפיטה שופטים של כל הערכאות מתמנים על ידי הועדה לבחירת שופטים. את הועדה מרכיבים: שלושה נציגי בית המשפט העליון - את הגוש מרכיבים לא רק שלושת השופטים אלא גם עוד שני נציגי לשכת עורכי הדין. נשיא בית המשפט העליון רק הוא מביא מועמדים. נשיא בית המשפט העליון וכמוהו גם שני שופטי בית משפט העליון נוספים מצביעים כאחד. ומי אמר שעורכי הדין מיצגים את הציבור? במקרים רבים הם אינם מיצגים את מרשיהם אלא מוכרים אותם לרצון בית המשפט. לכן כמו השופטים גם שני נציגי לשכת עורכי הדין. אלו עושים כמצוות השופטים פן יבולע להם. ביחד חמישה מתוך תשעת החברים בועדה. גם שר המשפטים שהוא בדרך כלל עורך דין ויש לו עניין לאחר שירתו לשמור על יחסים טובים, בדרך כלל מצביע לרצון נשיא בית המשפט העליון גם עליו "להתנהג יפה", שמא ימצא כתב אישום נגדו. כך שבדרך כלל מצביעים כגוש אחד ששה מתוך תשעת החברים בוועדה ובכך הם מפעילים קרטל, הלכה למעשה. לנשיא בית המשפט העליון ביחד איתו עצמו מובטחים חמישה נציגים. זה כמובן סותר את מה שבייניש בהתחסדות אמרה מה רוצים? הרי יש בועדה יותר פוליטיקאים מאשר שופטים... באותה מידה שהיא דיברה נגד בחירה מטעם מדינאים כדי שלא דעות פוליטיות תקבענה אך היא עצמה בחרה ואישרה מועמדים לפי התאמה פוליטית וכך להתאים לפסיקות הרצויות לה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
5 |
|
| |
לעומת זאת הכנסת מורכבת ממפלגות רבות בעלות גוון מדיני שונה וחבריה אינם מצביעים כגוש אחד. המדינאים בועדה מייגים רצונות מתנגשים חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזציה. כך ישנם חמישה מובטחים המצביעים כרצון נשיא בית המשפט העליון. כמותם גם שר המשפטים. הדיונים בועדה הם חסויים אין הציבור יודע כלל מיהם המועמדים, ואין הוא יודע כלל על שום מה נדחו לזה יש הצדקה. גם לגבי השופטים הנבחרים לא נמסר מאילו שיקולים החליטו לבחור בהם. אין שום הצדקה שלא לפרסם על שום מה נבחרו. לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, ניתן לנחש כי היה נפסל על-ידם"... שום גוף ציבורי אינו בוחר את עצמו שכן הוא אמור לשרת את הציבור ולא את עצמו כפי שהשופטת מרים נאור אמרה שהם אינם חיבים כלום לאף אחד. אכן זה משקף את כל ההתנהגות.
תוצאות בחירות הועדה – מיהם הנבחרים, רוב הנבחרים הם מהתביעה. למשרת שופט בית משפט העליון נבחר לפעמיחם אדם משפטן מהאקדמיה. מעולם לא נבחר למשרת שופט מי מהסנגוריה הציבורית. לעיתים נדירות נבחר עורך דין מהשוק הפרטי. גם רבים מהנבחרים הם מהמחלקה האזרחית בפרקליטות – ממחלקת הבג"צים. כלומר פרקליטים האמורים להגן על עמדת הממשלה. בפועל פרקליטים אלו כלל אינם מיצגים את הממשלה לפי עמדתה ותכופות אף בנגוד לעמדתה. אופן יצוג הממשלה הוא לפי רצון הבג"צ כלומר לפי רצון שופטי בית המשפט העליון. והיה ואלו עושים כך לשביעות רצונו של בית המשפט, הם מתוגמלים בהבחרם לשופטים. השופטים בישראל אף טוענים להיות שיטה זו מסורת מפוארת.
בקום המדינה שר המשפטים הראשון פנחס רוזן הציע מועמדים ואלו אושרו על ידי הממשלה ועל ידי הכנסת. כנשיא בית המשפט העליון הציע את לא אחר מאשר את זמורה שותפו לשעבר במשרד עורכי הדין. שני אלו חיברו רשימה של מועמדים לעליון. מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1968-1963, משה בן-זאב כתב ש"לא יתכן מינוי של אדם לכהונת שופט, ובודאי שלא לכהונת שופט בביהמ"ש העליון, אם המינוי נוגד עמדה מאוחדת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון המשתתפים בועדה, קיוויתי שזהו הנוהג הבלתי-כתוב, אך אם אין הדבר כך, יש לדעתי לעגנו בחוק".
שופטי בית המשפט העליון ביחד עם שר המשפטים פנחס רוזן פעלו להסרת הפיקוח של נבחרי הציבור על הרשות השופטת. בשנת 1951 הגיש השר רוזן הצעת חוק לבידוד הרשות השופטת מרשויות השלטון האחרות בשם "נחלת כל העמים הנאורים" כדי שכל שופט יהיה בלתי תלוי. בשנת 1953 נחקק חוק השופטים אשר שלל מהכנסת לאשר מינוי שופטים. בשנת 1978 השופט שמגר דרש להרחיב את מספר השופטים בועדה לחיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. בשנת 1996 הזהיר ברק מפני "פוליטיזציה" של בית המשפט. הוא התכון לאפשר לו להנהיג את הפוליטיזציה לפי השקפתו. עשרים שנה מאוחר יותר טען שלא ניתן לקבל מי שאיננו בן משפחה בסגנון דומה למשפחת המאפיה. כך בשיראל שופטים מתמנים ואף הדרך היחידה להרחיק מי מהם הוא על ידי הועדה הנשלטת בידי שופטים מכהנים. הדיונים הם חשאיים ולעם אין כל השפעה. הטענה הינה למנוע השפעה פוליטית כלומר אחרת מזו המקובלת בין השופטים. נחקק גם חוק החסינות המכליל ביותר לשופטים גם ההסכם על הזכאות לגימלאות מרגע ששופט מתחיל לכהן ללא קשר לכמה זמן כיהן, מונע את כדאיות הרחקתו. כך הפכו שופטים לבעלי מגננה בלתי חדירה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
6 |
|
| |
בעוד שלציבור אין כל פיקוח על הממסד המשפטי, לממסד המשפטי פיקוח על נבחרי הציבור ועל נושאים מדיניים מובהקים. זה נעשה ביותר ויותר עזות מצח. בארה"ב שופטים מתמנים על ידי מדינאים ואינם עוסקים במדיניות. אצלנו זה הפוך שופטים מתמנים על ידי עצמם ומתערבים במדיניות. בארה"ב יש חוקה ובית המשפט העליון הוסכם שישמש בית משפט לחוקה והוסכם בחוק שסמכותו לפסול חוקים, אך עושה זאת פעם בעשורים. אצלנו אין חוקה ומעולם לא הוסכם בחוק שבית המשפט העליון ישמש כבית משפט לחוקה ולא הוסמך בחוק לפסול חוקים, אך כל הזמן פוסל חוקים. חוקה צריכה להתקבל על ידי רוב של לפחות שני שליש וחוקי יסוד שהתקבלו על ידי מיעוט קטן של חברי כנסת ודאי שאינם חוקה. בדמוקרטיה כיון שברק כל כך חרד לדמוקרטיה, לאזרח מותר לעשות כל מה שאינו אסור בחוק ואילו לרשויות להפך - אסור לרשות לעשות דבר שאינו מתפקידה המפורש בחוק!! שאילו כן רשות זו פועלת באופן רודני וודאי שלא דמוקרטי.
בישראל לא נעשה כל מאמץ להבטיח מצד השופטים אחריות ציבורית. רוב חברי הועדה לבחירת שופטים אינם נבחרים על ידי הציבור או נציגיו ולכן אינם אחראים כלפיו. הועדה לבחירת שופטים כלל אינה מייצגת את מאויי הציבור. הרשות השופטת אמורה להיות הצנועה והחלשה ביותר כיון שאינה נבחרת על ידי הציבור לא ישירות ובארץ אף לא בעקיפין על ידי נציגים. עליה להיות מרוסנת ביותר ולא לעסוק כלל בנושאים מדיניים וביטחוניים. במדינות מתוקנות אין לשופטים דריסת רגל באופן בחירתם וגם הרחקתם וכך צריך להיות! בישראל לא רק שיש לקבוצת המשפטנים המונהגת בידי נשיאי בית המשפט העליון רוב, אלא לשיטתם אסור לשנות בזאת דבר גם אם לא היה כך מתמיד למשל שאת זכות הוטו שלהם בגלל הרוב המיוחס של שבעה מתוך תשעה הנדרש להסכמה. הצעת החוק שהועלתה לשינוי הרוב גרמה לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור להגיב בחריפות יתרה, בשגרה מכתב נזעם לשרת המשפטים. במכתב זה היא כינתה את הצעת החוק "הצבת אקדח על השולחן". עוד טענה שכך השופטים לא יוכלו להמשיך בהתיעצויות כדי להגיע להסכמה. כל זה מראה שאין להציב כלל שופטים בבחירת שופטוים אחרים.
עוד במאה ה־19 נשיא ארה"ב אברהם לינקולן הזהיר כי אם במקום שמדינאים יקבעו מדיניות, יאפשרו זאת לבית המשפט העליון, העם יאבד את יכולתו להיות שליט בארצו לטובת קומץ קטן של שופטים. בארה"ב ישנו איזון מה במשפט בין בעלי ההשקפות השונות, כיון שנציגי העם בוחרים בשופטים. אמנם ההכרעות הערכיות הן ברוב של קול אחד, לעומת זאת בישראל התגשם כל הרוע שבאזהרת לינקולן. כאן מתקיימת עריצות המיעוט, ורוב הציבור אינו יכול לקבל החלטות על גורלו בהתאם לסולם ערכיו. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
7 |
|
| |
משפטנים בעד חיסולה של ישראל
הממסד המשפטי בישראל – בית המשפט והפרקליטות סנגוריה ציבורית ומרצים למשפטים הוא זרוע מרכזית לביצוע מטרות 'הקרן לישראל חדשה' – זהו שמה האמיתי שכן זהו התרגום מ: The new Israel fund על פי כללי התחביר של השם והתואר, ולא כפי שהיא מציגה את עצמה בשם 'הקרן החדשה לישראל. תרגום שגוי זה איננו מיקרי, הוא נועד להטעות ולהסתיר את הכונה האמיתית של האירגון והיא לשנות את אופיה של מדינת ישראל, לבטל את אופיה היהודי ולהפכה למדינת כל אזרחיה ומסתנניה. משפטנים אלו שייכים למשפחה הסודית כפי שהם מכנים את עצמם. כאשר מדובר בהם עצמם אין חובת מנהל תקין ושקיפות. הממסד המשפטי הפך לכוח פוליטי מוסווה החותר תחת אוישות הדמוקרטיה (אהרון ברק נהג לצעוק תוך הקשת אצבעו בשולחן שפוגעים באושיות הדמוקרטיה) מבלי להיבחר על ידי הציבור מבלי לתת לו דין וחשבון או אף לשאת באחריות. כל זאת תוך גניבת דעת על ידי הסתרת כוונותיו האמיתיות.
מאז אהרון ברק, בית המשפט העליון הביא את "הדמוקרטיה המהותית" – שהיא מערכת הערכים של היושבים בו ולשיטתם הם המחייבים בלא להתחשב בבחירת רוב העם. כלומר לשיטתם דמוקרטיה אין פירושה שלטון העם לפי הכרעתו וכפי שמתגלה אף לא למענו. לפי שופטי בית המשפט העליון יש להפעיל "דמוקרטיה מהותית" לפי אותם ערכים "נכונים". הקובעים במדינת ישראל הם אותם חברי עלית הבוחרים את עצמם ולהם זכות לכפות את רצונם על העם. שופטי בית המשפט העליון קובעים על פי השקפת עולם פרוגרסיבית השוללת כל גישה יחודית של נאמנות ללאום לתרבות. גישתם הינה אוניברסליסטית מנוגדת אף אם בדרך זו מקדמת את הגישה היחודית של המתחרה האויב. כל זה ללא כל קשר לעובדות או לצדק. את החלטות בית המשפט לפי תורתם זו, על הציבור לקבל כדבר מקודש! גישה זו בישראל נתקבעה בימיו של אהרון ברק וממשיכיו, לפי נאוה ברק ארז:
לגבי ביקורת על בתי המשפט לפי הטענה: "ביקורת על בתי המשפט צריכה להטריד את כל מי שחרד לחוסן הלאומי והדמוקרטי... ביקורת על היושרה הבסיסית והשיקולים של השופטים או הפרקליטות, פוגעת באמון הבסיסי במערכות השלטון"... לשיטתה ממש מסוכן לבקר את בית המשפט או הפרקליטות. עוד לשיטתה צריך לתת אמון ללא סייג באגפים שלטוניים אלו. הדוצ'ה תמיד צודק... לדבריה ביקורת על שופטים "פשוט הורסת את התשתית הדמוקרטית של המדינה". זוהי בורות מוחלטת וחמורה בענין יחסי אזרח ורשויות בדמוקרטיה. עוד טוענת "הדבר הזה פוגע במתדיינים, ביכולת לשמר מערכת משפט שהיא עצמאית, וביכולת של אנשים להרגיש טוב כשהם נכנסים לאולמו של שופט ולהרגיש שהם יקבלו שירות שהם ראויים לו". השופטת מרים נאור אף טוענת שהמבקרים צריכים להענש (מגיע לי עונש). תפיסה פאשיסטית סותמת פיות זו לגופים ציבוריים בכלל וכלפי מערכת המשפט בפרט דורשת חסינות מפני ביקורת עניינית. לידיעתה של השופטת נאוה ברק ארז כמו גם מרים נאור הזכות לבקר ולבחון את מוסדות השלטון היא מיסודות המשטר הדמוקרטי. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אוסר על שלוש הרשויות לפגוע בחופש הביטוי ולהגביל את הזכות לבקר את השלטון. בישראל ישנו חוק זילות בית המשפט האוסר להעליב שופט ומה זה להעליב? גם לבקרו קשות! עליה להפנים שמי שפוגע באלו הם שופטים עצמם ובאי יכולתם לקבל ביקורת ובחוסר קיומו של פיקוח חי צו ני! על בית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שפרירית |
|
|
|
|
איציק וולף
ראש המועצה המודח של תל מונד, רוני גולן, תובע בבית הדין האזורי לעבודה 869,450 שקלים מהמועצה בטענה שפוטר מתפקידו ללא התראה כנדרש בחוק  החישוב - על-פי שכר ברוטו של 54,000 שקל משתלח בשר הפנים שהורה על הדחתו וטוען כי תפר את תפקיד ראש הוועדה הקרואה בתל מונד לאמנון בן עמי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
אומר שנבהל מהקשר שלו עם פישר לאחר מעצרו של ביטון הזהיר את פישר: אלון חסן יסגיר אותך תוך ארבע שניות ברונו שטיין עדכן את מלכה על מעצרו של פישר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלעזר לוין
חשודה בהעלמות מע"מ ביותר מ-20 מיליון שקל רשות המיסים סיימה את החקירה והעבירה את התיק להחלטת פרקליטות המדינה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מירב ארד
כך התריע רוני עוזרי יו"ר איגוד בתי האבות בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה מנכ"ל משרד הבריאות: "אנחנו רוצים להגיע ל-2400 עובדים כדי להביא למצב של 3 מטפלים במחלקה. אך זה יקח זמן"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מירב ארד
תזכיר החוק גם קובע כי לא ניתן לנהל בארץ זירת סוחר הפונה רק ללקוחות זרים, אפילו אם היא אינה מציעה מסחר באופציות בינאריות, ללא רישיון זר המתיר ניהול זירת סוחר במדינה בה מצויים הלקוחות של אותה זירה
|
|
|
