כללים להכרה בעובד כחושף שחיתות

בית הדין הארצי לעבודה קובע לראשונה (20.2.17), מהם התנאים בהם צריך לעמוד עובד כדי שייהנה מההגנה שמעניק החוק לחושפי שחיתות. השופטת נטע רות אומרת: "על העובד המבקש ליהנות מהגנות החוק לעמוד, בין היתר, בתנאי של הגשת התלונה 'בתום לב'. לצורך עמידה בתנאי זה, אין ליתן משקל למניע להגשת התלונה ואף לא לשאלה האם התלונה נמצאה מוצדקת אלא לתשובה שתינתן, בין היתר, לשאלות הבאות: "האם התלונה איננה תלונת שווא והאם העובד ידע על כך שמדובר בתלונה שכזו או שהיה עליו לדעת זאת; האם העובד נקט באמצעים סבירים, בנסיבות העניין, על-מנת להיווכח שמדובר בתלונה שיש בה ממש; האם תלונה זו הוגשה ל'רשות המוסמכת' לקבל ולבדוק אותה, בנסיבות העניין, והאם העובד פנה תחילה למעסיק בדרישה לקיים חקירה פנימית של התלונה". רות מוסיפה: "עם זאת, בנסיבות המתאימות - לא מן הנמנע שגם הגשת תלונה לגורם חיצוני, בלא שהעובד ניסה למצות תחילה הליך של בירור פנימי - יכול ותיחשב כעמידה בתנאי של הגשת התלונה 'לרשות המוסמכת', וכן עמידה בדרישה ל'תום לב' בהגשת התלונה. כך למשל, במקרים שבהם הגשת התלונה לגורם חיצוני מתחייבת מאינטרס הציבור או בנסיבות שבהן, בשל תוכן התלונה או לאור זהות הגורם שאליו היא מתייחסת - קשה להניח כי היא תבורר באופן ראוי על-ידי המעסיק". רות מדגישה, כי "חובת תום הלב של חושף השחיתויות מתפרשת גם על פני התקופה שלאחר הגשת התלונה ומחייבת אותו לכבד את תהליך הבדיקה על-מנת להבטיח את יעילותו. לפיכך, על העובד המתלונן להימנע מלהביע עמדות נחרצות ובוטות בקשר לתלונה ולמושאיה בפני גורמים שאינם מוסמכים לבדוק אותה, וזאת כל עוד התלונה נבדקת להנחת דעתו. "עם זאת, חריגה של העובד מעקרונות תום הלב, בקשר להגשת התלונה ולאחריה, אינה מובילה בהכרח לשלילת ההגנות מכוח חוק הגנה על עובדים. ההכרעה בסוגיה זו, כמו גם בהשלכות שתהיינה לחריגה זו על היקף הסעדים שיינתנו או שייפסקו לזכות העובד מכוח חוק הגנה על עובדים או בשאלת ההוצאות בהליך המשפטי לפי חוק זה תלויה, בין היתר, בהיקף החריגה מעקרונות תום הלב כאמור; מן המידה שבה התנהלותו חסרת תום הלב של העובד, עלולה לסכל את תהליך הבדיקה עצמו או את היישום ואת ההשלכות הרצויות של תוצאותיו בטווח הקצר והארוך ומנגד - מן המידה שבה התלונה הובילה להתנעה של תהליך בדיקה וחקירה שהניב תוצאות חיוביות לארגון או שעשוי היה להניב תוצאות שכאלה". הדברים נאמרו בהחלטת בית הדין לדחות את ערעורו של יורם אברג'ל, לשעבר עובד בג'וינט ישראל, על סירובו של בית הדין האיזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין) להכיר בו כחושף שחיתות. אברג'ל הגיש תלונה על הטיית מכרז וחשד לשוחד, אשר נבדקה בהסכמתו על-ידי היועצים המשפטיים של הג'וינט. הוא הפר את התחייבותו שלא לפנות לצדדים שלישיים כל עוד נמשכת הבדיקה, ואת פניותיו אליהם ניסח בצורה בוטה. אברג'ל חזר על כך מספר פעמים, למרות התראות הג'וינט. לאחר שנמצא שאין ממש בתלונתו, הוא פוטר בנימוק של משבר אמון בינו לבין הג'וינט. אברג'ל תבע 3.3 מיליון שקל, אך בית הדין האיזורי פסק לו פיצוי בגובה ארבע משכורות בלבד בשל פגמים בהליך פיטוריו. בית הדין הארצי הפחית את הפיצוי ל-50,000 שקל. השופטים רונית רוזנפלד ואילן איטח ונציגי הציבור ויסאם עזאם ודיתי שרון הסכימו עם רות. את אברג'ל ייצגו עוה"ד אליעד שרגא ואייל בן-שושן, ואת הג'וינט - עוה"ד דניאל פלד ואיילת שוורץ-יוסף.