צה"ל לא התכונן בצורה מסודרת, מתואמת ומחייבת למאבק באיום המנהרות מרצועת עזה - קובע (יום ג', 28.2.17)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא. הוא מראה כיצד תוכניות לא הוכנו; ואם הוכנו - לא יושמו; ואם יושמו - היה זה בצורה חלקית בלבד.
בפברואר 2008 פרסם אגף התכנון את מפת הדרכים ללחימה במנהרות, אשר נועדה להתוות את בניין הכוח כדי לשפר את יכולתו של צה"ל להתמודד עם איום המנהרות. עד "צוק איתן", 6.5 שנים מאוחר יותר, וחרף הנחייתו של
גדי איזנקוט (אז סגן הרמטכ"ל) בפברואר 2013 לאגף המבצעים ולזרוע היבשה "לבחון מיסוד של תפיסה מבצעית רב-זרועית המתבססת על ניסיון העבר, ידע מבצעי והתפתחות טכנולוגית להתמודדות עם האיום", לא הייתה קיימת תפיסה מבצעית מטכ"לית או תפיסה מבצעית רב-זרועית מאושרת, אלא טיוטה בלבד. העדר התפיסה המבצעית השפיע על מוכנות הכוחות ללחימה במבצע צוק איתן.
אגף המבצעים לא כתב תורת יסוד תחומית לצה"ל לנושא המנהרות. במסגרת התורות התחומיות של זרוע היבשה, ההתייחסות להתמודדות עם המנהרות באה לידי ביטוי, אם בכלל, באופן שולי ביותר, ועיקר הדגש היה על המנהרות ההגנתיות. לחיל הרגלים ולחיל ההנסה לא היו כלל פרקים בנושא. ההתייחסות של צה"ל לנושא השתנתה לחיוב בצורה משמעותית אחרי המבצע.
מרכיבים עיקריים בתחום בניין הכוח, כגון: ארגון הסד"כ, הגדרת הכשירויות הנדרשות מהיחידות השונות, גיבוש תורות וטכניקות, נהלים והוראות, תוכניות אש ייעודיות, הקמת מתקני אימון וניסויים, ציוד היחידות באמל"ח מתאים ואימונן - קודמו מעט בלבד או בכלל לא בשנים 2014-2008.
לא ניתן מענה התקפי למרות העיסוק באיום המנהרות מאז מבצע "
עופרת יצוקה" ב-2009, ולמרות הידע והניסיון שנצברו בנוגע לקיומן של המנהרות ההתקפיות והמנהרות ההגנתיות, לא ניתן בידי פיקוד דרום מענה התקפי למצב שבו יידרשו הכוחות הלוחמים להתמודד עם המנהרות כשייכנסו לרצועה, אלא בעיקר בהגנה ובבט"ש. זאת, על-אף הסבירות הגבוהה לסבב לחימה נוסף ברצועה.
בפועל, לא נעשה תהליך מבצעי שלם, ולא הייתה בידי צה"ל תוכנית מבצעית רלוונטית המספקת מענה מלא לאיום, כולל התמודדות עם המנהרות בשטח הרצועה. כאשר החל כבר תכנון מבצעי שכזה, היה זה זמן קצר ביותר לפני תחילת "צוק איתן", וחלק מהחטיבות שלחמו במבצע קיבלו את התוכנית או השלימו את ההכנות לביצועה רק תוך כדי המבצע.
בין 2008 ל"צוק איתן", הגורמים האחראיים להכשרת כוחות השדה ולאימונם ללחימה באיום המנהרות - זרוע היבשה והפיקודים המרחביים - לא עמדו במשימתם זאת. בשל כך, נאלצו כוחות אלה להתמודד בלחימה בשטח לחימה רווי מנהרות ללא הכנה יסודית, ובלי שפותח או שסופק להם האמל"ח הנדרש. חוסר ההכנה בלט במיוחד אצל הכוחות הייעודיים - יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות של חיל ההנדסה וכוחות ההנדסה הנוספים - שנועד להם תפקיד מרכזי בהתמודדות עם איום המנהרות.
פיקוד הדרום לא גילה אף מנהרה חיל-האוויר בנה את כוחו במשך השנים להתמודד עם מנהרות מסוג אחר מאלה הקיימות ברצועת עזה. ב"צוק איתן" נדרש חיל-האוויר לפעול כנגד המנהרות ברצועה, ומצא עצמו עם יכולת התמודדות מצומצמת ביותר, כשחסרים לו ידע, מודיעין, תוכניות מבצעיות מתאימות, כשירויות ויכולות רלוונטיות. כוחות ההנדסה שנדרשו להשמיד מנהרות התקשו לבצע את משימתם עקב תקיפות חיל-האוויר אותן, והעדר נוהל בחיל-האוויר לפתיחה באש בשטחנו, מצביעים אף הם על ליקויים בבניין הכוח של חיל-האוויר ושל כוחות היבשה.
אף על-פי שחומרתו של איום המנהרות וכיוון התפתחותו היו ברורים לפיקוד דרום משנת 2008, וביתר שאת לאחר "עופרת יצוקה" בשנת 2009, פעל הפיקוד ללא תוכנית מוגדרת וסדורה, פיקודית או מטכ"לית, להתמודדות עם האיום בשגרה. רק נוכח גילוי מנהרה בשטחנו וההתמודדות איתה, בסוף 2013, גיבש הפיקוד תוכנית להתמודדות עם האיום בזמן שגרה, אשר אומצה בהמשך כתוכנית מטכ"לית. לפני מבצע צוק איתן לא הושלם מימושה, וגם לאחר המבצע נותרו פערים רבים.
למרות המאמצים הרבים שהושקעו עד "צוק איתן" לגילוי מנהרות התקפיות בשטחנו באמצעות אמצעים מכניים מסוימים (שהיוו את עיקר המאמץ בשגרה), לא גילה פיקוד דרום בעזרתם ולו מנהרה התקפית אחת. כל המנהרות ההתקפיות שנחשפו בשטחנו עד "צוק איתן" ובמהלכו התגלו באקראי או כתוצאה מפעילות חבלנית שהופעלה דרכן, למעט מנהרה שהתגלתה על-ידי כוחות בט"ש.
מתוך כלל המנהרות ההתקפיות שצה"ל תיעדף לטיפול במבצע, הוא השמיד את מחציתן וניטרל כמה נוספות, ואילו היתר שובשו בלבד או נותרו כשירות. מכאן נובע, שמשימה מרכזית וייעודית זו לא הושלמה.
