בעקבות הניסיון של חברי ועדת הכספים לגבי ההתנהלות הלקויה של המדינה בכל הנוגע למכרזי ענק ולמתן זיכיונות לשימוש במשאבי הטבע שלה, הסכימו (יום ג', 28.2.17) חברי הוועדה, כי "כבר מהחודשים הקרובים ועדת הכספים תחל לעקוב ולפקח על התנהלות הממשלה והיערכותה לקראת תום תקופת הזיכיון של חברת כיל על מפעלי ים המלח ב-2030".
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ
משה גפני, התבטא בתקיפות בעניין בעקבות דיוני הוועדה לקראת תום תקופת הזיכיון של קצא"א ואמר "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. בעניינים שונים שקשורים למתן זיכיונות או הארכתם, המדינה מגיעה לדקה ה-90 כשהיא לא מוכנה דיו, אך כאן במקרה הזה, כשמשאב הטבע אולי הגדול ביותר של מדינת ישראל עומדת על כף המאזניים, ועדת הכספים לא תאפשר גרירת רגליים. הוועדה תפקח מקרוב על עבודת המטה של הממשלה בנושא ותדרוש תוכנית עבודה מפורטת ודיון ציבורי כבר בחודשים הקרובים".
מי שיזם את הדיון, ח"כ
מיקי רוזנטל: "אנחנו עוסקים בביזת הזהב! מדובר כאן באחת ההחלטות הדרמטיות ביותר של מדינת ישראל מבחינה כלכלית. מ-1999 ועד 2015 כיל חילקה דיבידנדים של 26.5 מיליארד שקלים, כמעט שני מיליארד לשנה. למדינה יש היסטוריה עגומה של טיפול במכרזים ובכלל בטיפול בנכסים שלה. הזיכיון של כיל אמור להסתיים ב-2030 וזה נראה לאנשים מעבר להרי החושך אבל זה יגיע יותר מהר ממה שחושבים. בדוח ששינסקי נקבע כי על המדינה להקים ועדה שתדון בחלופות האפשריות לקראת תום תקופת הזיכיון אך זו לא הוקמה, רק הוקם צוות במשרד האוצר שבקושי התכנס. יש פה הרבה סוגיות סבוכות והמדינה גוררת רגליים".
רוזנטל מחה על היעדרם של החשב הכללי החדש,
רוני חזקיהו, והכלכלן הראשי באוצר, יואל נווה ואמר, כי "נדרש כבר עתה להכריע בעניינים העצומים הקשורים במפעלים, האם לצאת למכרז, האם להאריך את הזיכיון או לעביר את הזכויות למדינה, מה שווי הנכסים של כיל וכן מה עושים עם ים המלח שהוא נכס עולמי שהולך ומתכלה. איך שומרים עליו תוך כדי הפקת רווחים ואשלג.
הבעיה שלכיל יש מעין זכות סירוב במסגרת חוק הזיכיון וזה עשוי לרון מתוכן את האפשרות לצאת למכרז. את הסעיף הזה יש לבטל. אולי נדרש שהמדינה תכריז שהיא תפעיל את מפעלי ים המלח בעצמה" עוד אמר: "לא רק שהמדינה לא מכריעה בעניין, יד אחת של המדינה לא יודעת מה עושה היד השנייה. בעוד הזיכיון אמור להסתיים ב-2030 ומשרד האוצר צריך לנהל את הסוגיה, משרד האנרגיה נתן לכילי רישיון להפעיל תחנת כוח בשטח המפעלים עד 2037. בושה וחרפה. על ועדת הכספים להיכנס לעובי הקורה ולפקח על התנהלות הממשלה בעניין. עלינו לדרוש דיווח לוועדה, דוח חצי-שנתי על התקדמות הצוות בראשות הכלכלן הראשי באוצר בנושא. כיל מצידה תשמח על גרירת רגליים ותשמח לסחוב את המדינה לדיונים ממושכים בבתי משפט, על-מנת להוביל בסופו של דבר להארכת הזיכיון שלה".
ח"כ
דב חנין: "הביטוי ביזת הזהב בהקשר של כיל עושה עמה ועם עכל העניין חסד, כי בביזת הזהב, לפחות לא הורסים את הזהב וכאן ים המלח נפגע בצורה מאוד קשה, קטסטרופה של ממש. יש פחות משקעים בישראל ויותר שימושים במימי הירדן. צורת השאיבה מחריבה את ים המלח. שואבים מים לבריכות האידוי מאדים מפיקים מלחים, הדרך הכי זולה להפיק מלחים אך הכי פוגענית מבחינת ים המלח. חורבן סביבתי של אחד משבעת פ]לאי העולם מבחינת הטבע. לגבי שאלת הזמנים; 2030 כבר מעבר לפינה וגם התנאים הקונקרטיים של שטר הזיכיון שקובע שעשר שנים לפני פקיעת משטר מיוחד שהחברה לא יכולה להשקיע השקעות גדולות ללא אישור ממשלתי. וההשקעות נכנסות למשטר מיוחד ב-2020 וכבר היון אנחנו במצב צופה 2020 ומתנהלים ממצב מוכתב משטר הזיכיון. המדינה לא נוקטת עמדה. עלינו להיכנס למצב שבו ועדת הכספים תעשה מה שהמדינה איננה עושה. דיון שיטתי אחת לחצי שנה ונקבל פירוט מה קורה ונביע עמדתנו".
ח"כ
מיכל בירן: "אני חשדנית על התנהלות המדינה עם כל הנוגע למשפחת עופר, כך היה עם מניית הזהב של המדינה בצים ורק בלחץ פרלמנטרי הצלחנו למנוע. התשלום על הנזק לים המלח המדינה משלמת את רוב התשלום, כלומר נותנים להם להפיק רווחים וגם הנזק מפעילותם המדינה משלמת את רובו. הם מרוויחים מזה ואין סיבה שהמדינה והציבור ישימו על זה כסף, אפילו 20% מעלות קציר המלח על חשבון בריאות חינוך ורווחה".
יו"ר השדולה להצלת ים המלח, ח"כ
יעל כהן-פארן: "זה הזמן לחשוב על הנזק של המפעלים לכל אזור ים המלח, שחלק מרכזי בו נובע מהמפעלים. האם מוכנים להמשיך את הנזק הזה או רוצים לשים לא סוף. נדרש לתמחר את הנזק, מדובר ממש בהיכחדות ים המלח. הוא נעלם ועכשיו יש פה הזדמנות לתקן מעט".
סגן החשב הכללי באוצר, יובל רז, ניסה להדוף מעט את הטענות נגד התנהלות המדינה בעניין: " המדינה לא מחכה ל-2030 כדי להחליט מה עושים ומונה צוות באוצר בראשות הכלכלן הראשי לבחון את הנושא. זאת לאחר שהחשבת הכללית היוצאת כבר כתבה והמליצה המלצות ראשוניות בעניין".
מרכז הוועדה ראשות הכלכלן הראשי באוצר, ועדת נווה, קוסאי עאסי: "שר האוצר מינה את הצוות ועשינו הרבה ישיבות בתדירות של אחת לשבוע, בניגוד לנאמר כאן. יש פרוטוקולים שנפרסם עם המלצות הביניים. היעד הוא להמליץ לשר האוצר על חלופה מה לעשות לקראת תום הזיכיון. כל החלופות על השולחן בין אם הארכת הזיכיון, מכרז או הלאמה. היינו צריכים להגיש ההמלצות באמצע 2016 אך יצאנו לשימוע ציבורי שהתארך ומגייסים יועצים חיצוניים והליך בחירת היועצים לקח חצי שנה ואחרי כל העיכובים ביקשנו דחייה משר האוצר עד לאמצע 2017, יוני 2017".
נציגת ארגון 'אדם טבע ודין', לי-היא גולדנברג: "מדובר באחד הנכסים הציבוריים החשובים והגדולים ביותר במדינת ישראל ומה שמאפיין את עבודת המטה בנושא זה חוסר השקיפות בכל הוועדות האלה. לא הועלו עד כה פרוטוקולים לאתר האוצר. אז ייתכן שנדרשת השתתפות של נציג מטעם הציבור. השאלה מה יקרה אחרי הזיכיון שנגמר אחרי 2030, זיכיון שעל-פי החוק הקיים שמסדיר אותו הוא זיכיון מזעזע".
סמנכ"לית כלכלה ומחקר בתנועה לאיכות השלטון, נילי אבן-חן: "לפני שנה וחצי הוצאנו מכתב לחשכ"לית ולמשנה ליועץ המשפטי לממשלה,
אבי ליכט, על הפרות של מניית הזהב. נעשה דוח שלם של החשכ"לית על ההפרות והוגש למנכ"ל האוצר ולא יודעים מה עלה בגורלו. הדוח הזה הוא תשתית בסיסית לדיון שמתנהל כאן. כי אם הייתה הפרה של מניית הזהב ע"י כיל, לא צריך להתקיים בכלל דיון אם מאריכים לה את הזיכיון, אם לאו, אלא נדרש לקחת לה אותו כבר עכשיו, כי היא לא עומדת בתנאי החוק שמקנה לה אותו".
יו"ר ועדת הכספים, ח"כ גפני, סיכם את הדיון: "תפקידנו לפקח על עבודת הממשלה ואנחנו מתכוונים לעשות את זה. אחרי הניסיון שיש לנו עם סיום הזיכיון של קצא"א, שתוך חודש עומד להסתיים והמדינה טרם החליטה מה היא רוצה, אנחנו לא נאפשר הישנות של המצב הזה בנוגע למפעלי ים המלח. 2030 זה לא כל-כך רחוק כשמדובר בנושא כה מורכב כמו ים המלח, הזיכיון והעניינים הכלכליים שכרוכים בו. בנוסף, כל הנושאים הסביבתיים הבלתי ניתנים לתיאור". גפני קיבל את הצעתו של ח"כ רוזנטל, לקבל דיווח חצי שנתי לגבי התקדמות עבודת המטה בנושא, בין השאר מהצוות של הכלכלן הראשי באוצר ודרש מנציגי המשרד להגיש לוועדת הכספים דיווח עד חודש יולי 2017. "לא נסכים שהממשלה תגרור רגליים בנושא כה חשוב וכה מהותי למשק ולמדינה", אמר.
