הממשלה סבורה שהמצב הקיים, בו החיסיון העיתונאי הוא חיסיון פסיקתי, הוא משביע רצון, וכי אין צורך בעיגון החיסיון בחוק. בתשובת שרת המשפטים להצעת חוק בנושא שהגיש ח"כ
מיקי רוזנטל, נאמר כי קביעת חיסיון בחוק מחייבת להגדיר מיהו עיתונאי. צורך זה מעורר קושי שכן הגדרה מצומצמת ונוקשה, ובכלל זה מנגנון של רישוי, עלולה לפגוע בחופש העיתונות, בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת, ואילו הגדרה רחבה ומעורפלת עלולה להקשות ביישום החוק וליצור אי בהירות. עוד אומרת הממשלה כי מעיון בפסיקה העוסקת בנושא ומדיווחים מהשטח, לא נראה שקיים חסר או צורך אחר בעיגון החיסיון העיתונאי בחוק. החיסיון העיתונאי הפסיקתי מוטמע היטב אצל גורמי האכיפה השונים ובראשם במשטרה, והוא בא לידי ביטוי בנהלים לפיהם הם פועלים. יתר על כן, בשל הקושי בהגדרת עיתונאי, ובשל הגיוון הרב שבעיסוק, הנובע בין היתר מהזמינות הרבה של הפרסום בעידן האינטרנט, נראה כי קיים יתרון להותרת הפיתוח של הגדרת עיתונאי בפסיקה, באופן גמיש, ממקרה למקרה, תוך שקילת האינטרסים המעורבים.