משפחת בר-און רוכשת את השליטה בעיתון גלובס. עדנה ואלונה בר-און, אלמנתו ובתו של המו"ל המנוח חיים בר-און, ישלמו 106 מיליון שקל, על-פי ההצעה שאישר נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב,
איתן אורנשטיין (יום ג', 14.3.17). בר-און גברו על איש העסקים היהודי-רוסי דוד דוידוביץ, שהציע 110 מיליון שקל.
המניות שנמכרות הן 75% ממניות קבוצת
מוניטין עיתונות, שהיו בידי
אליעזר פישמן, אם כי 9% כבר היו בפועל בידי בר-און. בבעלות מוניטין גם חברת כספים, בעלת בית הדפוס של גלובס; אופציה למניות הוט ששוויה מוערך בעשרות מיליוני שקלים; מניות בחברת גלובסקום השותפה בכבל התת-ימי מד-1; ומספר השקעות היי-טק.
משפחת בר-און תשלם במישרין 40.5 מיליון שקל, ובצירוף הכנסות נוספות יקבלו
בנק לאומי ו
בנק הפועלים בסך-הכל 106.7 מיליון שקל. בר-און ישלמו 28.5 מיליון שקל לכונסים מטעם בנק לאומי ו-12 מיליון שקל לכונסים מטעם בנק הפועלים. עוד נקבע, כי מוניטין תחלק כדיבידנד את זכאותה לכספים בגין אופציה למניות חברת הוט. בנק לאומי יקבל 29.7 מיליון שקל, בנק הפועלים יקבל 9 מיליון שקל, ובר-און יקבלו 14 מיליון שקל.
גם כספים שבידי חברת-הבת מוניטין אחזקות יחולקו כדיבידנד. בקופת החברה 23.4 מיליון שקל, והיא תחלק 19.4 מיליון שקל: 11.1 מיליון שקל לבנק לאומי, 3.7 מיליון שקל לבנק לאומי ו-4.5 מיליון שקל למשפחת בר-און. בסך-הכל יקבל בנק לאומי 79.3 מיליון שקל, ובנק הפועלים - 27.3 מיליון שקל.
הכונסים מטעם לאומי, עוה"ד
איל רוזובסקי ו
רונן מטרי, הוציאו תחילה למכירה את גלובס ודוידוביץ זכה בהתמודדות, אך אורנשטיין סירב לאשר את המכירה באומרו שהם יכולים למכור רק את מניות מוניטין. בהליך גישור בפני השופטת בדימוס
הילה גרסטל נקבע שהמניות יימכרו לאלונה בר-און ועדנה בר-און, בתו ואלמנתו של המו"ל המנוח חיים בר-און, תמורת 106 מיליון שקל.
מתעלם מההצעה המאוחרת דוידוביץ הציע 102 מיליון שקל ובדיון שקיים אורנשטיין לפני שבועיים העלה את הצעתו ל-106 מיליון שקל - אך הכונסים המליצו על בר-און. בעוד הצדדים ממתינים להחלטתו של אורנשטיין, הודיע דוידוביץ שהוא מציע 110 מיליון שקל, והכונסים המליצו לקבל את הצעתו. משפחת בר-און טענה, כי הצעתה עדיין עדיפה וכי לא ניתן היה לאפשר לדוידוביץ לשפר את הצעתו לאחר תום הדיון. בתוך גלובס התגלעה מחלוקת קשה. בעוד ועד העיתונאים תומך בבר-און, וגם חתם עימה על הסכם קיבוצי (שגם דוידוביץ הודיע שהוא מאמץ), תומכים יתר העובדים בדוידוביץ וכך גם ארבעה עורכים בכירים.
אורנשטיין החליט שקיימת בעייתיות בהגשת ההצעה המאוחרת של דוידוביץ, בשל הציפייה של הצדדים לסיום הדיון והחשש שמציעים עתידיים יחששו להתמודד על רכישת נכסים שמא אחרי סיום הדיון תוגש הצעה משופרת. אין מקום לתת למציע להגיש הצעה כאשר בית המשפט פרש לכתיבת ההחלטה, אלא בנסיבות חריגות – כגון הצעה שעולה במידה מהותית על קודמותיה, ולא זה המצב כעת. אורנשטיין מזכיר, כי הכונסים עמדו על כך שדוידוביץ ישפר את הצעתו בו במקום בזמן הדיון הקודם – והוא לא עשה זאת.
לדברי אורנשטיין, מקסום התמורה הוא מטרה מרכזית של הליכי כינוס נכסים - אך לצד זאת יש לשמור על עקרונות התנהלות תקינים, פעילות
בתום לב, שוויון כלפי המציעים ועוד. "לכן, ככלל שעה שהסתיים מועד הגשת ההצעות לרכישת נכס שמוצע למכירה במסגרת הליכי חדלות פרעון, לא תתאפשר קבלת הצעות מאוחרות, למעט במקרים חריגים", הוא קובע ומציין שזוהי גם ההלכה בבית המשפט העליון.
לאמץ את עמדת בעלי התפקיד "מה מנע מדוידוביץ להציע את ההצעה המעודכנת הסופית במהלך הדיון?", מקשה אורנשטיין. "הוא עצמו נכח בדיון וכך גם באי-כוחו, ניתנה לו שהות לשקול ולשפר את הצעתו בדיון ובהפסקות שנערכו, והוא אף ניצל את אחת ההפסקות לשפר את הסכום שהוצע על ידו. לא ניתן כל נימוק ענייני לכך שהשיפור שניתן במסגרת ההצעה המעודכנת הסופית לא הוצע כבר במהלך הדיון ובטרם זה הסתיים". הוא קובע, כי מדובר ב"מקצה שיפורים" אסור.
בהכרעה שבין שתי ההצעות המקוריות אומר אורנשטיין, כי אין מקום להתעלם מעמדת כונסי הנכסים, הכנ"ר והמנהל המיוחד לנכסיו של פישמן שתמכו במכירה לבר-און, והוא מזכיר שככלל - לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתם של בעלי התפקיד מטעמו. אורנשטיין רואה יתרונות נוספים להצעת בר-און: היתרון בכך שתהיה קבוצה אחת של בעלי מניות ולא ייווצרו מאבקים שיחמירו את מצב העיתון, והעובדה שהצעתה הושגה במהלך הגישור בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל; והוודאות שבסיום ההליך בלא הצורך להפעיל את זכות הסירוב של בר-און. הוא גם מציין, שאפילו אם היה מתייחס להצעה המאוחרת – עדיין היה מקבל את זו של בר-און, שכן הצעתו של דוידוביץ אינה עומדת במתווה שקבעו הכונסים.
