"שופטים היזהרו בקנסותיכם, בפריסותיכם ובמח"קכם. כאשר בית המשפט גוזר דינו של נאשם לקנס בכלל, ולקנס ומאסר תחתיו בפרט, עליו לקחת בחשבון את יכולתו הכלכלית של הנאשם לעמוד בקנס ולפרוס מראש את הקנס לתשלומים סבירים שהנאשם יוכל לעמוד בנטל פרעונם. זאת, על-מנת לשפר סיכויי הגבייה, על-מנת ליתן לנאשם הזדמנות הוגנת לעמוד בנטל פרעון הקנס, ועל-מנת שלא לפגוע בסיכויי השיקום של הנאשם".
כך קובע (יום ב', 6.3.17) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, בפסק דין ראשון מסוגו הדן בהטלת מאסר חלק קנס (חל"ק) - תקופת מאסר המתווספת לעונש אם הנאשם אינו עומד בתשלום הקנס שהוטל עליו. תקופה זו באה בחשבון לפני העונש עצמו ולא ניתן לקזז ממנה שליש, כך שמדובר בצעד חמור במיוחד.
עמית אומר כי "הגיעה העת לעורר את הנושא ולהאיר זוויות שונות בו, בעיקר על-מנת להגביר את המודעות אליו בקרב השופטים, ושמא גם כדי לערוך רוויזיה בהוראות החוק הנוגעות לו". נקודת המוצא של פסק הדין היא, שהמח"ק הוא בעל שתי תכליות: העיקרית היא להמריץ את הנאשם לשלם את הקנס, ואליה מתווספת המטרה העונשית שבאה להבטיח שהנאשם ישא גם בחלק זה של העונש שהוטל עליו - אם בכסף ואם במאסר. פסק דינו של עמית מנווט בין שתי מטרות אלו, תוך דגש על הצורך להבטיח מחד את תשלום הקנס, ומאידך - למנוע פגיעה בלתי מידתית במי שאינו יכול לעמוד בו.
עמית מסכם בקביעת עקרונות היסוד הבאים: "קנס בלתי מידתי עלול לפגוע בשיקומו של הנאשם, שהרי הקנס לא נועד להשית עונש נוסף, בדמות חדלות פרעון, עונש שאינו מוכר בחוק העונשין. פריסה לא הגיונית של הקנס עלולה לקלוע את הנידון לסחרור, בהינתן תוספת הפיגורים של 50% (!!!) הקבועה בסעיף 67(ב) לחוק העונשין. בקביעת תקופת המח"ק על בית המשפט לקחת בחשבון, כי הנאשם אכן ירצה את תקופת המאסר אם לא יעמוד בתשלום הקנס.
"מנגד, פריסת הקנס לתשלומים צריכה להיעשות תוך איזון בין האינטרס הציבורי שהקנס לא יהפוך למעין הלוואת משכנתה בתנאים נוחים, לבין האינטרס שלא למוטט את הנאשם כלכלית ולהביאו למצב של צבירת תוספות פיגורים וכליאתו חלף הקנס. לכל אלה יש להוסיף שיקולים מסדר שני, כמו העומס על בתי המשפט והמרכז לגביית קנסות, המתמודדים מעשה של יום ביומו בבקשות של נאשמים לבטל פקודות מאסר ועיקולים על רכושם ולפרוס את הקנס מחדש".
"בעיקר אמצעי לאכיפת הקנס" לאור עקרונות אלו, קובע עמית שורה של כללים לביצוע:
- ענייני פריסה ודחייה של קנסות יישמרו למרכז לגביית קנסות, בהיותו גוף ייעודי המוסמך לכך על-פי החוק. כגוף מינהלי, על המרכז לנמק בקצרה את החלטתו. ככלל, אין לבית המשפט הפלילי סמכות מקבילה לסמכות המרכז לגביית קנסות להורות על דחייה או פריסה של קנסות. זאת, מטעמים של ודאות משפטית וסופיות הדיון, ובהינתן שהמומחיות בכך מצויה בידי המרכז לגביית קנסות.
- נכון למצב המשפטי הנוכחי, הביקורת השיפוטית על החלטות המרכז לגביית קנסות, נעשית דרך עתירה לבג"ץ. עם זאת, במקרים חריגים ובמשורה, יכול בית המשפט הפלילי להורות על עיכוב ביצוע של קנס ומח"ק, כדי לאפשר לנאשם להעלות את טענותיו בפני בית המשפט בטרם ייכלא.
- בהעדר הסמכה של המרכז לגביית קנסות לעכב הגבלות שהוטלו על חייב, אין בסמכותו להורות על עיכוב ביצועו של מאסר חלף קנס לאחר שזה כבר הופעל. סמכות זו, שעניינה חרותו של אדם, מסורה לבית המשפט הפלילי שחתם על פקודת המאסר.
- למרכז לגביית קנסות יש סמכות רשות לערוך חקירת יכולת בעניינו של נאשם המבקש פריסת תשלומי קנס, תוך שימוש בכלים העומדים לרשותו, וזאת על-מנת לעמוד ככל שניתן על מצבו הכלכלי האמיתי לפני קבלת החלטתו.
- בעת גזירת עונש קנס ומח"ק ובקביעת פריסת תשלומי הקנס, יש לשקול את יכולתו הכלכלית של הנאשם לעמוד בתשלום החוב, ולאזן אותה עם שיקולים כגון גובה הקנס, ההשפעה על הליך גבייתו ושמירה על עקרונותיו העונשיים.
- בנסיבות בהן נאשם נקלע בתום לב ולאחר שנגזר דינו למצוקה כלכלית, שמקורה בנסיבות שלא היו קיימות עת שהוחלט על פריסת החוב, תיטה הכף לטובת פריסה מחודשת של התשלומים, ולעיכוב ביצוע המח"ק עד לקבלת ההחלטה בעניינו. אפשרות זו שמורה למקרים חריגים, בשל החשש לפגיעה בתכלית העונשית של המאסר חלף קנס ובאופיו ההרתעתי, ובשל החשש שמא הפעלה גמישה של המח"ק תחטא למטרתו.
השופטת
ענת ברון הוסיפה בקיצור קו מנחה מרכזי: "הדיון שערך חברי שם זרקור על המחשבה והמשקל שיש ליתן בעת גזירת קנס, ליכולתו הכלכלית של הנאשם, לאפשרותו לעמוד בתשלום שנקבע ולפריסתו בהתאם. לא פחות מכך נדרש ליתן את הדעת אימתי נכון יהיה לקבוע מאסר חלף קנס, והוא הדין גם בנוגע למשכו של המאסר. כפי שהטעים השופט עמית, מאסר חלף קנס צריך שישמש בעיקרו כאמצעי לאכיפת הקנס, ולא כעונש בפני עצמו".
הדברים נאמרו בהחלטתו של ביהמ"ש העליון לדחות את ערעורו של שמעון אזולאי על ההחלטה להפעיל מאסר חלף קנס למשך שלוש שהוטל עליו, לאחר שהורשע בייבוא ובסחר בסמים בהיקף של למעלה מ-110 ק"ג. אזולאי נדון ל-11 שנות מאסר, אותן הוא מרצה מאז ספטמבר 2009, ולקנס של 500,000 שקל, אותו לא שילם למרות הסדר תשלומים עליו חתם. השופט
נעם סולברג הסכים עם עמית. את אזולאי ייצגו עוה"ד מיה רוזנפלד ורונן גלעדי, ואת המדינה - עו"ד נורית הרצמן.
