יימשך הליך ההדחה של אסף רוזנברג

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב מאפשר (12.3.17) להמשיך בהליכי הפיטורין של אסף רוזנברג, הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה. בעקבות ההחלטה, יוכל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, לקיים לרוזנברג שימוע שלאחריו יוחלט האם לפטרו. הפרשה נחשפה ב-News1. רוזנברג זומן לשימוע לאחר שהתברר, כי הוא מקיים קשר רומנטי עם סגניתו, עו"ד איילה הוניגמן, ואינו עומד בהסדר ניגוד העניינים שנקבע לו. רוזנברג טען, כי הדחתו באה משום שהתנגד למינויים שביקש לבצע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואף שרבב לפרשה את שמה של שרה נתניהו - אך השופטת דגית ויסמן דחתה טענה זו. רוזנברג, המשמש בתפקידו מזה עשר שנים, הודיע על הקשר בפברואר 2015. למשנה ליועץ המשפטי, דינה זילבר, נדרשו חמישה חודשים כדי להורות לנתק את קשרי העבודה והכפיפות בין השניים ולהבטיח שלא תהיה להם עבודה משותפת. רוזנברג והוניגמן התחייבו לקיים את הנחיותיה של זילבר, שהוגדרו כ"הסדר ביניים זמני", שכן רוזנברג התמודד - ללא הצלחה - על תפקיד היועץ המשפטי למשרד הרווחה.

לא מיהרו לפעול נגדו

למרות "זמניותו" של ההסדר, הוא הוארך מספר פעמים. באפריל אשתקד הודיעה זילבר לנציב שירות המדינה, משה דיין, כי על אחד מבין השניים לסיים מיידית את עבודתו באגף המשמעת, שאם לא כן - לא יהיה מנוס מפיטורי אחד מהם. בחודשים הבאים פנה לדיין גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ובאוגוסט שעבר הוא דרש להביא מיידית לסיומו של מצב בלתי תקין זה. חודש לאחר מכן ציין מנדלבליט, במכתב נוסף לדיין, כי רוזנברג הטיח האשמות שווא בדיין רק משום שהלה לא קיבל את עמדתו. מנדלבליט ציין, כי מצופה מהממונה על המשמעת שיציית בעצמו לכללי היסוד של השירות הציבורי ויפעל בהתאם לעקרון הנאמנות. בספטמבר שעבר כינס מנדלבליט דיון בעניינו של רוזנברג, בהשתתפותם של פרקליט המדינה שי ניצן ובכירים אחרים, והחליט שניתן לפתוח מיידית בהליכים לסיום העסקתו של רוזנברג, במנותק מההחלטה האם יועמד לדין משמעתי. לאור טענות שהועלו כלפי רוזנברג בנוגע ליחסי עבודה עכורים עם דיין וגורמים אחרים בנציבות, החליט בחודש דצמבר נתניהו - שהנציבות כפופה לו - לזמן את רוזנברג לשימוע בפני גרינר. במקביל הודיע דיין לרוזנברג, כי הוא מוציא מידיו באופן מיידי את הטיפול בתלונות על הטרדות מיניות. רוזנברג פנה לבית הדין כנגד שני הצעדים, בטענה שמדובר בהתנכלות בשל עמידתו על טוהר המידות, וביקש סעדים זמניים נגדם. אולם ויסמן דחתה טענה זו. היא מזכירה, כי המדינה לא מיהרה לנקוט בצעדים מול רוזנברג והוניגמן, ואף אפשרה להם להחליט מי יסיים את תפקידו. עובדות אלו אינן עולות בקנה אחד עם טענת ההתנכלות, מציינת ויסמן. היא דחתה את בקשתו למנוע את השימוע, קבעה שגרונר יכול לקיים אותו ודחתה גם את רוב בקשותיו בנוגע למסמכים שיש למסור לו לקראת השימוע.

רוזנברג הסתיר את הסיבה העיקרית

ויסמן מציינת, כי בפנייתו לבית הדין כלל לא התייחס רוזנברג לקשר האישי שלו עם הוניגמן. על-פי הכללים, יכלו השניים להמשיך לעבוד יחדיו לכל המאוחר עד יולי 2016, והיא מעירה שהמדינה לא הזדרזה לטפל בנושא. אין זה מתקבל על הדעת שהמדינה תוותר דווקא במי שאמור לשמש דוגמה לעובדי המדינה, מדגישה ויסמן. רוזנברג כלל לא התייחס לעובדה שחלפה למעלה משנה ולא נמצא פתרון לבעייתיות שיצרו יחסיו עם הולצמן, היא מוסיפה. עוד אומרת ויסמן, כי בעוד שעמדתה של המדינה מעוגנת היטב במסמכים, אין אפילו ראיה אחת לכך שהצעדים נגד רוזנברג מקורם בהתנכלות כפי שטען. לדבריה, דיין לא יכול היה לקיים כראוי את השימוע לרוזנברג בשל מערכת היחסים העכורה ביניהם, ולכן גרונר הוא תחליף ראוי ואף טבעי לעריכתו. היא גם עומדת על עדויות ליחסי עבודה מעורערים בין רוזנברג לבין גורמים אחרים בשירות המדינה, ומסיקה שדי בכך כדי להביא לסיום העסקתו על בסיס חוסר התאמה.