השופט יצא לשטח

שופט בית המשפט לתביעות קטנות באילת, תומר אורינוב, נקט בצעד יוצא דופן ואולי אף חסר תקדים בערכאה זו, כאשר יצא לזירת המחלוקת בין הצדדים כדי להתרשם במו עיניו מטענותיהם. אורינוב אף לקח עימו מי שירשום את דברי הצדדים כפי שנאמרו בשטח. מדובר בתביעה בסך 20,700 שקל שהגישה ויויאן טרגר נגד מסגריית עידן הברזל שבבעלות ציפי אסתרין, בטענה לליקויים בבנייה גרם מדרגות המוביל ליחידת המגורים שהיא משכירה בקומה השנייה של ביתה. למרות שהצדדים הציגו תמונות, החליט כאמור אורינוב שעליו לראות את העבודות בגודל טבעי. מסקנתו הייתה, שאמנם היו מספר ליקויים בעבודה, אך הם אסתטיים בעיקרם ולא בטיחותיים. אורינוב דחה את תביעתה של טרגר לפיצוי על כך שבמשך ארבעה חודשים לא יכלה להשכיר את הדירה העליונה, לאחר שהסתירה את העובדה שבתקופה הרלוונטית כלל לא ניתן היה להיכנס אליה. בסופו של יום, תקבל טרגר פיצוי של 3,200 שקל בלבד, כולל הוצאות משפט.

שיחת טלפון אנושית אינה מהווה הפרה של חוק הספאם - קובעת רשמת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אפרת רחלי מאירי-מרקוביץ. היא דחתה את תביעתו של עו"ד אופיר כהן נגד מכבי שירותי בריאות, לאחר שקיבל שיחה מאדם שהציע לו להצטרף לקופה. כהן תבע פיצוי של 2,000 שקל, גם לפי חוק הספאם וגם לפי חוק הגנת הפרטיות. מאירי-מרקוביץ אומרת, כי חוק הספאם מגדיר במפורש על מה הוא חל - ושיחה אנושית איננה נכללת בו. זאת ועוד: מי שמקבל שיחה אנושית יכול לנתק אותה מיד, להבדיל ממי שמקבל מסרונים או דוא"ל. שיחה מזדמנת אחת (שלדברי מכבי כלל לא נעשתה מטעמה) אינה מהווה הטרדה ואינה פוגעת בפרטיות. כהן גם לא טען לנזק ספציפי, אלא רק אמר באופן כללי ששיחות כאלו עלולות להפריע לו בעבודתו. הוא ישלם הוצאות בסך 750 שקל.

רוכש טלוויזיה שהתקלקלה יקבל פיצוי של פחות משווייה, משום שלא דאג שתהיה בידיו תעודת אחריות - קבעה רשמת בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, גילה ספרא-ברנע. אליהו אשש רכש את הטלוויזיה מהמרכז לעודפי חשמל, והחנות לא צירפה לקופסה את תעודת האחריות כנדרש. מאידך-גיסא, ספרא-ברנע לא האמינה במלואן לטענותיו של אשש, אשר הציג נוסח אחר של כתב התביעה והשמיט ממנו סעיף משמעותי. בסופו של דבר, אשש יקבל בחזרה 2,000 שקל מתוך 4,400 השקלים ששילם, וכן הוצאות בסך 250 שקל.

חנות שלא ענתה לעשרות פניות של לקוחה תפצה אותה ב-1,000 שקל, למרות שנקבע שאינה חייבת לפצות אותה על הנזק הישיר. שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, רחלי טיקטין-עדולם, דחתה את תביעתה של פנינה ברזילי לפיצוי על שמשייה שרכשה בחנות גנים ושושנים בעיר, ואשר נשברה כעבור ארבעה חודשים. היא קיבלה את עמדת החנות, לפיה הובהר לברזילי שאין אחריות על שמשיות, וציינה שלא הוכח כיצד נשברה השמשייה. לצד זאת, כיוון שברזילי הוכיחה שהתקשרה לחנות 27 פעמים ולא קיבלה שירות ראוי, היא כאמור תפוצה על כך.

העדר תביעות קטנות קודמות נגד הקבלן מוטי דריי הביא את רשם בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, ניר זיתוני, להסיק שתרומתו להתמשכות העבודות שהזמינה ממנו לירון רוטקובסקי נמוכה מזו של המזמינה. לדבריו, קשה להאמין שהטענות הקשות נגד דריי לא באו לידי ביטוי בתביעות בעבר אם היו נכונות. רוטקובסקי תבעה מדריי 16,000 שקל בטענה שלא סיים את העבודות, והוא הגיב בתביעה של 27,000 שקל בטענה להפסד הכנסות בשל המחלוקת. בסופו של דבר חייב נחשון כל צד לשלם 1,000 שקל, כך שהתביעות נדחו.

אחמד נסאר, מתקין צלחות לווין, יפצה את איהאב ארסלאן על נזקים שנגרמו לו בעת התקנת צלחת בביתו. את העבודה ביצע אכרם, אחיו של הנתבע, ורשמת בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת, רביע ג'באלי, קבעה שלא האמינה לו - בניגוד לאמון שנתנה בגרסתו של ארסלאן על הנזקים והנסיבות בהן נגרמו. הפיצוי יהיה בסך 2,200 שקל - עלות תיקון הנזקים ושכרו של השמאי שחוות דעתו הוגשה. ג'באלי דחתה את תביעתו של ארסלאן לפיצוי נוסף של 3,800 שקל, ופסקה לזכותו הוצאות בסך 500 שקל.

אלינור ומיכאל פרץ לא הוכיחו שאברהם ומזל אילוז הסתירו מהם בעיות של רטיבות ונזילות בדירה בירושלים שרכשו מהם - קבע רשם בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, ניר נחשון, בדחותו את התביעה בסך 25,000 שקל שהגישו פרץ. הם לא הביאו לעדות את השכנים שלטענתם היו עדים לבעיות אלו לפני רכישת הדירה; השניים ביצעו בדירה שיפוץ נרחב, שייתכן שהוא אשר גרם לבעיות; והם הסתמכו על מי שהוצג בידיהם כ"קבלן איטום", בעוד שהיה זה קבלן שיפוצים ואינסטלציה שרק נתן הצעת מחיר לביצוע שיפוצים ולא הובא לעדות.

אגד אינה אחראית לאיחור בנסיעה שנגרם בשל פקקי תנועה בעקבות פיגוע בירושלים - קבע רשם בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, ניר נחשון. הוא דחה את תביעתו של יצחק קאופמן לפיצוי של 4,000 שקל על שלושה מקרים של שירות לקוי, לטענתו בקו מירושלים לאשדוד. במקרה הראשון הגיע האוטובוס באיחור של רבע שעה בלבד, ואין מקום לפיצוי. במקרה השני לא הוכיח קאופמן שהאוטובוס עצר במרחק-מה מן התחנה ובכך סיכן את חייו. ואילו במקרה השלישי היה איחור של חצי שעה בשל הפיגוע, ונחשון אומר שלא היה זה סביר לדרוש מאגד - כפי שעשה קאופמן - להעמיד אוטובוסים חילופיים במקרים כאלו.

אי התייצבות של נתבעים לדיון אחד והעדר התייצבות של העדים מטעמם לדיון שני, עלו להם בחיוב בהוצאות יוצאות דופן של 5,200 שקל. את ההוצאות הטיל שופט בית המשפט לתביעות קטנות באילת, תומר אורינוב, על מרק ואסתר שמלה - בעלי דירה שהושכרה לחיים וסימי דיעי. בגופה של המחלוקת בין הצדדים קבע אורינוב, כי שמלה יחזירו לדיעי 11,000 שקל מתוך שטר הביטחון בסך 15,000 שהפקידו דיעי בידיהם. הוא דחה את הטענה כאילו דיעי איחרו בהחזרת הדירה, וחייב אותם בתשלום 4,000 שקל על נזקים וחוב בהם הודו.

שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, מוחמד חאג'-יחיא, דחה את תביעתם של אב ובנו - בעלי פיצריה - נגד עובד לשעבר, שהוגשה בטענה שתקף את האב בשוקר ובגז פלפל. הנתבע, רועי בכר, טוען שחשש שהאב עומד לתקוף אותו לאחר דין ודברים בנוגע לשכרו ופעל מתוך הגנה עצמית. חאג'-יחיא אומר, כי בעוד עדותו של בכר עשתה עליו רושם מהימן, הרי שגרסתם של התובעים הייתה בעייתית: הם מסרו תאריכים סותרים של האירוע, ששניהם לא היו נכונים; לא היו כל הוכחות לכך שבכר השתמש בגז פלפל, גם לא בדוח הרפואי של האמבולנס שהזעיקו; הם לא הציגו את צילומי האבטחה תוך העלאת תירוץ בלתי מתקבל על הדעת. לבסוף מעיר חאג'-יחיא, כי לא ברור מהיכן שאבו התובעים את סכום התביעה - 33,500 שקל, הסכום המירבי בערכאה זו.