הוועדה לענייני ביקורת המדינה קיימה (יום ה', 16.3.17) דיון בנושא 'בקשה לחוות דעת
מבקר המדינה בנושא: הסתרה וטיוח מקרי
רשלנות רפואית תוך פגיעה בציבור החולים (בעקבות המקרה של הילד אופק טאוב)'.
יושב-ראש הוועדה, ח"כ
קארין אלהרר, פתחה את הדיון: "זהו דיון שני בתוך שבועיים, בדיון הקודם היה ברור שהזמן קצר והמלאכה מרובה, מדובר בנושא כאוב ועצוב, כשרואים את הפנים והשמות זה מעציב עוד יותר. מדובר במקרים טרגיים, שחלקם הסתיימו באובדן חיים. אנו מבקשים לראות מעבר למקרים הפרטניים, לפעול מערכתית כדי שנוכל לומר - למדנו איך לפעול טוב יותר מעתה ואנחנו עושים הכל על-מנת שהמקרים לא יחזרו".
דן בנטל, משרד מבקר המדינה: "ב-2012 פרסמנו דוח בנושא רשלנות רפואית. אפשר לחסוך מאות מיליונים למערכת, 40 אחוז מהפיצויים שמשולמים הם על הליכי משפט במקום שיגיעו לחולים ולמערכת הבריאות. למיטב דעתנו לא נעשה הרבה מאז הביקורת, יש רשימה של מה צריך לעשות ולפעול, למיטב דעתנו לא נעשה".
ד"ר בעז לב, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, אמר כי תזכיר הצעת חוק שתגדיל את שיקול דעת הנציבות הקבילות ותסדיר את פעילותה יוגש לכנסת בתוך מספר ימים: "אנחנו מסכימים עם 99 אחוז מהביקורת. כל מי שיושב כאן רוצה רפואה טובה ואיכותית יותר, אנחנו רוצים שתהיה למידה אישית וארגונית וגם להשיג תשתית ראייתית למקרים של רשלנות. אנחנו פועלים כדי להגיע לשורש העניין, זה מסובך, תמיד עובר זמן רב, יש הגנה של חסיונות ומטפלים שרוצים להגן על עצמם ולא נותנים את כל האינפורמציה בצורה זמינה ונדיבה. הלוואי שיהיה חיסיון על העדויות ונקבל את האינפורמציה צמודה לאמת. יש לזכור שגם אין לנו סמכויות חקירה, אנחנו תלויים ברצון טוב שלרוב קיים".
לב ציין כי במסגרת פעילותה הנציבות יכולה רק לזכות או להעביר מסקנות אישיות לדין משמעתי וכי בתי החולים מעבירים משוב על מה עשו כדי לתקן ליקויים שהתגלו. לב הציג כי אל הנציבות מגיעות "כ-1,400 פניות בשנה, 50-60 אחוז מהן נסגרות בתוך 4 חודשים, בתוך שנה 70 אחוז מהפניות נסגרות. ישנם 80 שימועים בשנה. ביחידת הדין המשמעתי היו 226 קובלנות משמעת ב-10 השנים האחרונות, המספר לא גבוה אך זה לא מה שקובע, יש מקרים פשוטים ומורכבים. מתוך 226 - 146 קובלנות בגין רשלנות ו-80 בגין הרשעה בפלילים. מס ההרשעות בעשור האחרון היה 199, מתוכן 130 בגין רשלנות רפואית, 69 בגין הרשעה בפלילים. 57 תיקים פותחים עדיין ביחידת הדין המשמעתי. היו 6 השהיות לצמיתות משנת 2007, בגין הרשעה פלילית - סחר בסמים, רצח, אונס".
"התהליך הוא איום ונורא עד שאנחנו מבררים תלונה זה עובר את כל המטחנה, כולל עורכי דין ואחרים, כעבור שנתיים שלוש מהאירוע מקבלים תוצאה. אז יש התרעה, נזיפה, התלייה זמנית, זה רחוק מהדרוש זה לא עושה את העבודה. צריכה להיות לנציב סמכות להורות על הליכים מתקנים - לחייב רופא לעבור הכשרה, להגביל את התפקיד שלו, את הקידום שלו. היום או שאתה מזכה או שאתה שולח אותו להליך קובלנה. אנחנו לעיתים פונים אישית למנהלי בתי חולים כדי שיפסיקו עבודת רופא מסכן" הצביע לב על ההגבלות שבפני הנציבות.
במהלך הדיון בלטה השאלה האם יש מקום להוציא את הנציבות מתוך משרד הבריאות, ומי ראוי שיעמוד בראשה.
לב אמר כי יש חשיבות שהנציבות תישאר בתוך משרד הבריאות וכי רופא יעמוד בראשה "הוצאה מהנציבות מסוכנת. היא תוביל לטיוח, היא תמנע משוב מהיר לתוך המערכת. צריך רופא בראש המערכת כדי שיבין את הנושא לעומק, את הספרות המקצועית, את הנורמות. אחרת זה כמו שבראש לשכת עוה"ד ישב מהנדס".
ח"כ
יעל גרמן: "אין ספק שיש שינוי מרשים בשנה האחרונה, עם זאת אני חושבת שנציבות תלונות תהייה אשר תהייה לא יכולה להיות בתוך הגוף אותו היא בודקת, אלא מחוץ למשרד הבריאות. בלתי אפשרי שרופאים יבדקו רופאים אחרים, לא רופא מהמילייה, לא רופא שמכיר רופאים. כוונותיכם טובות אך אתם מושפעים שלא בכוונה. רופא ליד ראש הראשות אך לא בראשה. היא יכולה להיות כגוף נפרד בדומה לנציבות הביקורת על הפרקליטות".
ח"כ
בצלאל סמוטריץ': "מה שהרופאים יגידו יכול לשמש נגדם, בעיני זו לקונה. הרצון לעשות צדק תוך שימוש בחומרי הבדיקה פוגע בתחקיר לצרכי למידה. השימוש של הפקת לקחים חשוב יותר בעיני. חייבים לייצר מנגנון של חיסיון על עדות בשלב של הבדיקה לצרכי למידה, אם זה לא יקבל ביטוי בהצעת החוק של משרד הבריאות נצטרך לעשות זאת באופן פרטי. לצד כך באתי לדיון עם עמדה שצריך להוציא את הנציבות מהמשרד, מצד שני מה שבועז אמר מייצר אצלי מקום למחשבה מחודשת בעניין - ליציאה החוצה יהיה מחיר בתרגום הבדיקה למעשים בשטח".
עמיעד טאוב, אביו של אופק טאוב שבגיל 8 חודשים עבר בשל רשלנות בטיפול בבית החולים אירוע מוחי קשה שגרם לו לנזק מוחי בלתי הפיך: "מדברים פה על 11 וחצי אלף תיקים בשנים האחרונות, מתוכם 6 רופאים בלבד הושהו לצמיתות וגם זה לא בשל הרשלנות אלא בגין פשיעה פלילית. איזה אמון יש במערכת שמציגה מספרים כאלה? יש עוד עשרות אלפי תיקים שלא נבדקו, יש פה ספק שלא מונעים את הרשלנות הרפואית הבאה?! רופאים זייפו 3 פעמים דוחות במקרה שלנו והם אפילו לא הושהו זמנית. גוף הביקורת חייב להיות חיצוני, חייל שפלט כדור נחקר, נבדק ולוקחים לו את הנשק. פה יורים, הורגים והמערכת מגינה עליהם. החוק במתכונת הנוכחית לא יעבור בכנסת ישראל. נעבור ח"כ ח"כ ובכל כלי התקשורת עד שתהייה נציבות בלתי תלויה עם שיניים, לא ניתן שעוד אזרחים יעבור את שעברנו".
אביבה מילגלטר, אלמנתו של ד"ר אלי מילגלטר, רופא לב בבית החולים הדסה, סיפרה כי בעלה התריע על כשלים רבים בבית החולים אך המערכת טאטאה את הכשלים והתנכלה לו: "הוא היה תורן במקרה שארע 6 חודשים אחרי המקרה של טאוב. תינוק הגיע עם בעיה בלב ולא קראו לו בגין הוראה של אותו מנהל מחלקה שהתרשל במקרה של טאוב, אילו היו מודיעים לו הוא היה מעביר את התינוק לחדר ניתוח וסביר להניח שהוא היה חי. הוא התריע על הכשלים אך התנכלו לו, הוא גם לא זומן לתת עדות בוועדת הבדיקה בנושא. הוא הפך אויב המערכת".
ד"ר תמי קרני, יו"ר הלשכה לאתיקה של הר"י: "כשקובעים שרופא חייב גילוי מלא למטופל שלו, יודעים בוודאות שרופאים מסתירים. חלק מהדברים שנאמרו הם אמתיים. אנחנו מקדמים דרך חוקית אחרת לפתור את הבעיה כאשר חשש הרופאים הוא להפיכת האמת למשפטית שתפעל נגד הרופא".
צחי יוסטר, שאיבד את אמו: "שר הבריאות התנגד לרופא כמנכ"ל המשרד, אז ברור שהנציבות צריכה להיות חיצונית ולא עם רופא בראשה. יש בעיה של יהירות, זלזול, טיוח. אימא שלי זעקה כל הלילה עד שנפחה את נשמתה, איש לא הגיע אליה. איש לא פנה".
עו"ד צילי עמיר, פורום הנזיקין של לשכת עוה"ד: "המערכת חולה בטיוח והסתרה. עוד לפני הנציבות, כבר הרשומה הרפואית מטויחת, מלאה בהסתרות, גם זיופים ראינו. 3 נוסחים מחדר ניתוח של טאוב הוצגו פה, כשכולם ידעו מה באמת קרה שם. חד-משמעית הנציבות צריכה להיות בחוץ".
במהלך הדיון עלה גם נושא עידכון משפחות במקרים של רשלנות. לשאלת ח"כ אלהרר עד כמה המשפחות מעודכנות במהלך הליכי הבדיקה השיב ד"ר לב כי "אין מענה רשמי, מספר הטלפון של מנהלת ההליכים ניתן לכל אחד מהפונים, היא מעדכנת בכל שלב את מי שפונה בשאלה".
בתום הישיבה אמר ד"ר לב כי ייתכן שיוכנסו מספר שינויים בתזכיר החוק הנוגע לנציבות בעקבות הדיון.
יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון: "המערכת יכולה ללמוד ממערכות אחרות, אולי לשקול יכול שתהייה מערכת דו ראשית, אחת בתוך המשרד שבודקת פנימית והמטרה שלה היא עקרונות והלמידה והפקת הלקחים שהם העיקר בעיני רובנו כאן. לצד כך גם מערכת חיצונית לבחינת תלונות פרטניות, כאשר יש צורך לתת למתלוננים את יומם. יש גם עניין לנראות, שאדם ירגיש שהוא מול גוף ניטרלי לחלוטין. אשמח להדברות בנושא הזה, אין לנו כח"כים להט להגיש הצעות חוק אך אנחנו רוצים לדעת היכן עומד משרד הבריאות כדי לכלכל צעדנו. לגבי עידכון מתלוננים - נכון שכשהעניין בבדיקה יהיו תחנות זמן הגיוניות בהן מתקיים שיח עם המשפחה".
