בית המשפט העליון הקל (יום ב', 20.3.17) בעונשיהם של מנהלי המאפיות שהורשעו בקרטל הלחם. יהודה שניידמן, מנכ"ל ברמן,
ושייקה דוידוביץ, מנכ"ל מאפיית דוידוביץ, ירצו שלושה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי עבודות שירות - במקום שנת מאסר בפועל. השופט
יורם דנציגר דחה את ערעוריהם של השניים על פסק הדין וקבע, כי פעולות התיאום שביצעו היו בנסיבות מחמירות.
בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
עודד שחם) הרשיע ביולי 2015 את שניידמן ודוידוביץ בתיאום מחירים בנסיבות מחמירות, וגזר על כל אחד מהם שנת מאסר בפועל - אחד העונשים החמורים שנגזרו בארץ על קרטל. השניים הודו בביצוע התיאום והמחלוקת הייתה בשאלת הנסיבות המחמירות, ולאחר מכן - על העונש. מרק קינן, שהיה מנהל השיווק של דוידוביץ, נדון לשישה חודשי עבודות שירות. דוידוביץ נקנס ב-300,000 שקל והמאפייה שבבעלותו - ב-700,000 שקל. שניידמן נקנס ב-200,000 שקל, ומאפיית ברמן - ב-1.4 מיליון שקל. דנציגר,
ענת ברון ו
אורי שהם דחו את ערעור המדינה על סכומי הקנסות.
התיאום בא לידי ביטוי בכך שהמאפיות השותפות לו נמנעו מתחרות על לקוחות קיימים ופעלו - לעיתים בהצלחה - להעלאת המחיר לצרכן של לחם אחיד פרוס וחלה במגזר החרדי. התיאום בוצע על-ידי חלוקת השוק בירושלים ובסביבתה לגזרות, שכל מאפייה קיבלה אחת מהן. הוא בוצע בפגישות ובשיחות טלפון בין מנהלי המאפיות.
פגיעה במאות אלפי משפחות הקרטל נמשך בין פברואר למארס 2010, ונפסק רק בשל תחילת החקירה של רשות ההגבלים. ביהמ"ש העליון קובע, כי הנסיבות המחמירות נובעות מכך שמן הקרטל היו עלולות להיפגע מאות אלפי משפחות הצורכות מוצרים בסיסיים ביותר - לחם וחלות. עוד נקבע, כי ההסכמות היו גם על הימנעות מתחרות על לקוחות קיימים, כולל ברשתות השיווק.
דנציגר אומר, כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של שחם וגם לא בניתוח המשפטי שביצע, ואשר הוביל אותו למסקנה שמדובר בנסיבות מחמירות. לדברי דנציגר, את השפעתו של הקרטל יש לבחון ביחס לשוק הלחמים שבפיקוח ובשיעור העלייה במחירים באחוזים ולא באגורות או בשקלים, ואלו הגיעו ל-30% ואף ל-50%. לצד זאת יש לזכור, כי מדובר במשפחות עניות ומרובות ילדים - כך שהפגיעה בהן הייתה משמעותית במיוחד. גם הנזק הפוטנציאלי הוא משמעותי, שכן כאמור - הקרטל נפסק רק בשל פתיחת החקירה. הנסיבות המחמירות באות לידי ביטוי גם במעמדם של הנאשמים - מנהליהן של שתי מאפיות משמעותיות (90% משוק הלחמים שבפיקוח).
ההחמרה צריכה להיות הדרגתית בנוגע לעונש אמר דנציגר, כי הוא מסכים עם שחם לגבי השיקולים לחומרה, אך סבור שהיה עליו לתת יותר משקל לנסיבות לקולא. "נכון היה להעניק משקל משמעותי יותר לנסיבותיהם הקונקרטיות של כל אחד מן המערערים דנן. סבורני כי הן הפגיעה שנגרמה למערערים ולמשפחתם בשל ההליך הפלילי והן מצבם הרפואי, מצדיקים התחשבות מסוימת לקולא", סבור דנציגר.
בדחותו את ערעור המדינה קובע דנציגר" כי "בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרה דנן, אין להשוות בין כלל העבירות הכלכליות אלא דווקא לבחון ענישה שהושתה בגין עבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים". עוד הוא אומר, כי אכן ניכרת מגמת החמרה בענישה על עבירות הגבלים - אך זו צריכה להיות הדרגתית, והעונשים שגזר שחם חמורים מדי בהיבט זה.
לצד זאת הוא אומר, כי המחוזי צדק בכך שנתן משקל רב לשיקולי הרתעה - שכן כך יש לפעול כאשר מדובר בעבירות כלכליות. בהקשר זה מעיר דנציגר, כי נראה שאין ליישם בעבירות כלכליות את המלצות ועדת דורנר לעניין מדיניות הענישה, שכן מדובר בעבירות מתוכננות ושבהן המאסר הוא עונש מרתיע במיוחד.
את דוידוביץ ייצגו עוה"ד עו"ד
איריס ניב-סבאג, קרן בירן-בנדלק ואור קרן; את שניידמן וברמן ייצגו עוה"ד
ירון קוסטליץ, איילת כהן, תמר תורג'מן-קדם וזיו שוורץ; ואת המדינה - עוד" אסף מוזס.
