"הנתבעות נטשו את ערכי המוסר ועשו שימוש בכוחן המוחלט באופן מושחת ותוך עשיית שימוש חורג ומופרז בכוח שניתן להן". כך קובע (27.3.17) שופט בית משפט השלום בנתניה, אריאל ברגנר, בקבלו את תביעתן של אתי דביר ובתה, תמה דביר, נגד המשטרה והשוטרת אריקה מזרחי.
אתי דביר היא אשתו של שלמה דביר, מנאשמי מחתרת בת-עין. היא נלקחה לחקירה במאי 2002, כאשר תמה הייתה בת שמונה חודשים ונלקחה עימה. ברגנר קובע, כי מזרחי נהגה כלפי אתי דביר באלימות משום שזו בחרה לשמור על זכות השתיקה כאשר נחקרה על מעשיו של בעלה, והפרה הוראות ברורות של המשטרה בנוגע למצב בו מצוי תינוק בתחנה. עוד הוא קובע, כי מלכתחילה לא הייתה עילה למעצרה של דביר, שנחשדה ב"אי מניעת פשע" והייתה חובה לאפשר לה לעזוב את התחנה.
ברגנר קיבל את גרסתה של דביר לאירועים, אשר לדבריו הייתה סדורה ועקבית. הוא דחה את גרסת המשטרה, לאחר שמצא סדקים (כלשונו) בעדויות של פקד שמואל פיאמנטה והשוטרת לילך שרף. לדברי ברגנר, במצב בו העדויות העובדתיות סותרות מהותית זו את זו, די בכמה סדקים שכאלו כדי שאחת מהן תקרוס כמגדל קלפים - וזה מה שאירע לגרסתה של המשטרה, בה נתגלו סתירות מהותיות בין העדים ובתוך העדויות.
לאור זאת מצא ברגנר, כי מזרחי היכתה את דביר, קשרה אותה לכסא כאשר שמרה על זכות השתיקה, הסיעה את התינוקת שלא בכסא בטיחות, נטלה ממנה בכוח את התינוקת, מנעה ממנה להיניק אותה במשך שעה וחצי, אפשרה לשוטרים להיות נוכחים בחדר בזמן ההנקה, העיפה לרצפה את ספר התהילים שהיה בידיה של דביר ועוד. לדבריו, במעשיה אף סיכנה מזרחי את חייה של התינוקת.
ברגנר אומר, כי מעשיה של מזרחי היו בין היתר תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, התעללות בקטין ואיומים. "היש דבר החמור יותר מאשר קריעת תינוק בן מספר חודשים מידיה של אמו?", הוא שואל רטורית. ברגנר מציין, כי מזרחי הורשעה בדין משמעתי אך אינו אומר מה היה עונשה. הוא קבע, כי המשטרה ומזרחי ישלמו לתמה דביר 10,000 שקל, ולאתי דביר - 100,000 שקל. המשטרה גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 22,000 שקל.
