ניצולי שואה חיים בתנאים בלתי ראויים

ניצולי שואה חיים בתנאים שאינם ראויים או שצורכיהם השונים אינם זוכים למענה הולם - קובע (יום ד', 19.4.17) מבקר המדינה, יוסף שפירא, בדוח מיוחד המתפרסם לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הבעיות המרכזיות עליהן מצביע שפירא הן העדר יד מכוונת בסיוע לניצולים וקושי של רבים מהם למצות את זכויותיהם. בישראל חיים 158,000 איש המוגדרים בחוק כניצולי שואה, ו-56,000 נוספים שהם נפגעי התנכלויות אנטישמיות בזמן מלחמת העולם השנייה. גילם הממוצע הוא 85 ובכל חודש נפטרים 1,000 מתוכם. קושי מרכזי שעמו מתמודדים רבים מהניצולים הוא תחושת הבדידות, ועל כן למענה בתחום החברתי חשיבות מכרעת, קובע שפירא. בשנים הקודמות התקבלו החלטות ממשלה ובוצעו תיקוני חקיקה, אשר נועדו להיטיב עם אוכלוסיית ניצולי השואה ולהרחיב הן את מעגל הזכאים לתגמולים ולהטבות והן את היקף ההטבות הניתנות להם. בשנת 2014 החליטה הממשלה על תוכנית לאומית לסיוע לניצולים, והדבר הביא לשיפור משמעותי בתנאי החיים של רבים מהם. אולם גם במועד סיום הביקורת, יותר מ-70 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, חיים בישראל ניצולים בתנאים שאינם ראויים או שצורכיהם השונים אינם זוכים למענה הולם. אף שהארגונים החוץ-ממשלתיים משתדלים לסייע לניצולים מתוך כוונות טובות, פעילותם - בהיקף של עשרות מיליוני שקלים לשנה - מתבצעת לרוב על-פי צרכים שהם מזהים, ללא יד מכוונת, ללא תיעדוף בין הצרכים וללא תיאום בינם לבין עצמם ובינם לבין הגורמים הממשלתיים. הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר אינה משמשת כגורם מתכלל לבחינת הסיוע הכולל לניצולים. "בהעדר תיאום בין כל הגורמים נוצר חלל במענה לצרכים של ניצולים בחלק מתחומי חייהם, ולעומת זאת לעיתים יש כפילות במתן שירותים, העדר תיעדוף וחוסר יעילות בהקצאת משאבים", אומר שפירא.

הסדרים סבוכים טלאי על טלאי

ההסדרים החוקיים החלים על אוכלוסיית ניצולי השואה סבוכים ונקודתיים ודורשים היכרות מעמיקה עם החקיקה, שמשתנה מפעם לפעם ועשויה טלאי על טלאי. לנוכח גילם המתקדם של ניצולי השואה, והעובדה שחלקם אינם בקיאים באפשרויות חיפוש המידע באינטרנט ואף לא שולטים בשפה העברית, הם מתקשים בהבנת זכויותיהם. הרשות לא ביצעה סקר מקיף הכולל את כלל אוכלוסיית ניצולי השואה, על מאפייניהם השונים. לפיכך אין לרשות ולמדינה מיפוי מעודכן של צורכיהם וניתן להניח, כי חלק מהניצולים לא קיבלו את כל זכויותיהם ואת הסיוע הנדרש להם. 67% מניצולי השואה הזכאים למענק שנתי, מקבלים גימלה לפי חוק הבטחת הכנסה. רוב הניצולים האלו עלו ממדינות חבר העמים ואין להם פנסיות או בסיס כלכלי אחר, למעט קצבאות מהביטוח הלאומי. קולה של אוכלוסייה זו, ששיעורה כרבע מכלל אוכלוסיית ניצולי השואה, אינו נשמע, בלית ברירה הם מסתגלים למצבם ומסתפקים בחיי צנע ומוותרים על מילוי צרכיהם הבסיסיים. ממצא נוסף: ההנחה בארנונה הניתנת לניצולי שואה על-פי מבחן ההכנסה נמוכה מזו הניתנת לכלל הקשישים מקבלי הבטחת הכנסה. אף שהממשלה החליטה להרחיב את היקף שירותי הרווחה והחברה לניצולי השואה והקציבה לכך תקציב ייעודי, משרד הרווחה לא השלים במשך שנתיים את גיבושה של התוכנית, ולכן לא ניצל 60 מיליון שקל שקיבל בשנים 2015-2014. גם בשנת 2016 ניצל המשרד רק 4.3 מיליון שקל מתקציב של 40 מיליון שקל שהוקצה למטרה זו. בשל אי-ניצול התקציב הניכר, נבצרו מניצולים שירותים שיכלו לשפר את רווחתם, לרבות ארוחות חמות, טיפולי בריאות, לחצני מצוקה, ובעיקר פעילות חברתית שהייתה יכולה להפיג - ולו במעט - את תחושת הבדידות.

לגבש מתווה להמשך הסיוע

ארגונים חוץ-ממשלתיים מקצים משאבי כסף וכוח אדם להשלמת הפערים בתחום רווחתם של ניצולי השואה על-פי הבנתם המקצועית. הם מספקים לניצולים רשת ביטחון חברתית, נפשית ובמידת מה אף כלכלית. בשל התלות של ארגונים אלו גם בתרומות, אין ביכולתם לטפל בכל הניצולים הפונים אליהם, ופעילותם אינה מובטחת לאורך זמן. ממספרם הרב של הארגונים אפשר ללמוד, כי עדיין יש פערים ניכרים במילוי צורכיהם של ניצולי שואה, וכי הממשלה אינה מממשת במלואה את החלטתה ולפיה עליה לדאוג "לרווחתם של הניצולים". שיעור הניצול של כספי התמיכות מטעם המשרד לשוויון חברתי בתחום הנצחת זיכרון השואה הסתכם בשנת 2014 ב-50%, ובשנת 2015 ב-23% בלבד. 60% מהארגונים שאושרה להם תמיכה לא ניצלו אותה כלל, מסיבות שונות. אולם על-אף שיעור הניצול המועט של התמיכות שאושרו, המשרד לא ביצע הליך של הפקת לקחים כמתבקש לנוכח ממצאים אלה. שפירא קובע, על משרד המשפטים לפעול בהקדם בשיתוף עם הרשות, האוצר, משרד הרווחה והמשרד לשוויון חברתי לגיבוש מתווה מוסכם להמשך הסיוע לניצולים נזקקים, לאחר סיום פעילותה של החברה להשבת רכוש בסוף השנה. בין היתר נדרש המתווה לכלול את המנגנון לחלוקת כספי הסיוע, מידע על היקף הסיוע ומקורותיו, קריטריונים לחלוקה וזהותו של הגורם האמון על כך, תוך הבטחת המשכיות הטיפול באוכלוסיית הניצולים הנזקקים לכך. על הממשלה והעומד בראשה לוודא, כי בשנותיהם האחרונות תהיה רמת חייהם ראויה ולסייע להם לשם כך. על משרד האוצר ומשרד השיכון להקצות את התקציבים שיידרשו להנגשת מגורי ניצולי השואה במסגרת תוכנית מוסכמת לכך, תוך קביעת קריטריונים למתן הסיוע. על משרד הרווחה בשיתוף משרד האוצר להבטיח בהקדם האפשרי, כי התקציב בסך 40 מיליון שקל לשנה שהוקצה לרווחת הניצולים, ינוצל במלואו מדי שנה. ראוי שהרשות - כבעלת הראייה הרחבה ביותר וכגוף שחולש על מרבית התקציבים - תשמש כגורם מתכלל ותיזום את התיאום, הבקרה וההנגשה של פעולות הסיוע לניצולי השואה והשירותים הניתנים להם, תוך שימוש במשאבים העומדים לרשותה. שפירא מסכם: "יחסה של המדינה לניצולי השואה בערוב ימיהם עשוי להשפיע על זיכרון השואה לדורות הבאים ולשמש כמקרה בוחן ליחסה אל כלל אוכלוסיית הקשישים בישראל. הזמן הולך ואוזל, ואין שהות בידה של המדינה לבצע מקצה שיפורים ועל כן על הממשלה להוסיף לחתור לפתרון מצוקותיהם הקיומיות של כלל הקשישים הנזקקים במדינה וניצולי השואה בהם. הניצולים, אשר חוו את מאורעות השואה, זכאים לחיות את שארית חייהם בכבוד ולקבל את ההכרה שהם ראויים לה".