אין מסלול עוקף בלשון הרע

לא ניתן לעקוף את חוק איסור לשון הרע ולהגיש תביעות "דרך" חוקים אחרים, במקרים בהם הוא מעניק חסינות מפני תביעות - קובע בית המשפט העליון. סעיף 13 לחוק לשון הרע מונה שורה של פרסומים מותרים, בגינם לא ניתן להגיש תביעות לפי חוק זה. כעת (9.4.17) קובע המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין, כי לא ניתן להגיש תביעות בגין פרסומים כאלו בגין עילות אחרות, כגון לפי חוק הנזיקין: "הרעיון שביסוד 'ייחוד העילה', החובר למדיניות שיפוטית ראויה, היא שלא תיפתח הדלת לעילות שונות לאחר שננעלה בעילה מרכזית לענייננו. יש לקרוא את הדברים על-רקע תכלית החוק, שבא להגן על השם הטוב מתוכו עצמו, והרי אם נאמר אחרת אין לדבר סוף, פעם תהא זו פקודת הנזיקין, פעם חוק עשיית עושר ולא במשפט... אין מקום לתביעה שמחוץ לגדרי חוק איסור לשון הרע, בנזיקין או עילה אחרת, מקום שהמחוקק נעל את שערי איסור לשון הרע". לדברי רובינשטיין, קיים יוצא דופן אחד, ולפיו יכול הנפגע להתלונן נגד הפוגע בפני לשכת עורכי הדין אם הלה הוא עורך דין. אולם מדובר בשתי מאטריות שונות - משמעתית מול אזרחית - ואין להסיק מכך שניתן ל"דלג" בין חוקים המצויים שני במאטריה האזרחית. ביהמ"ש העליון דחה את ערעורה של ד"ר סיגל שוורץ וקבע, כי לא תוכל להגיש תביעת נזיקין נגד ד"ר לילך צולר בסכסוך ממושך בין השתיים. צולר התבטאה בחריפות נגד שוורץ בחוות דעת מקצועית, הנהנית מחסינות לפי חוק לשון הרע, בהיותה "פרסום שהמפרסם חייב לעשות על-פי דין או על-פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על-פי היתר כאמור". השופטים יורם דנציגר וענת ברון הסכימו עם רובינשטיין. את שוורץ ייצג עו"ד אורון חדי, ואת צולר ומשרד הביטחון (בו היא מועסקת) - עו"ד מיכל ברדנשטיין.