עיתון גלובס מפסיד מיליון שקל בחודש

עיתון גלובס מפסיד מיליון שקל מדי חודש - מגלה אלונה בר-און, המבקשת לרכוש את השליטה בו. הדברים נאמרים בתגובתה של בר-און לערעורו של דוד דוידוביץ, המבקש מבית המשפט העליון לקבוע שהוא אשר ירכוש את העיתון, וכחלק מבקשתה מבית המשפט העליון להחיש את ההליכים להעברת השליטה בעיתון לידיה. ביהמ"ש העליון ידון בערעור ב-14.5.17, בפני השופטים יצחק עמית, נעם סולברג וענת ברון. בסיום הדיון בפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, הציעו הן בר-און והן דוידוביץ 106 מיליון שקל תמורת מניותיו של אליעזר פישמן בחברת מוניטין, השולטת בגלובס (ובאחזקות נוספות). כונסי המניות, עוה"ד איל רוזובסקי ורונן מטרי, המליצו לקבל את הצעתה של בר-און. בעת ההמתנה לפסק דינו של אורנשטיין, הודיע דוידוביץ שהוא מציע 110 מיליון שקל - והכונסים תמכו בהצעה זו. אורנשטיין קבע, כי דוידוביץ אינו רשאי להגיש הצעה משופרת וקיבל את זו של בר-און. על כך מערער דוידוביץ, בטענה שמאחר שהצעתו גבוהה יותר - יש לקבל אותה. לדבריו, בר-און מציעה למעשה הרבה פחות מ-106 מיליון שקל וקיימות חולשות נוספות בהצעתה.

בר-און: דוידוביץ פועל בכוחנות

בתגובתה אומרת בר-און, כי דוידוביץ ניהל מול הכונסים "מו"מ פתלתל וכוחני", במהלכו הגיש לא פחות מ-12 הצעות שונות והפך את הליכי המכר לשוק. לטענתה, "דחיית הערעור מתחייבת לאור עקרון סופיות הדיון, לפיו יש לשים קץ ביכולתו של צד להתמחר ולהתמקח; לאור שיקולים לבר-נשייתיים, בשים לב לייחודיות שבממכר - שליטה בעיתון גלובס, משאב ציבורי האמור להגיע לידיים אמונות; ובפרט לאור זכות הקדימה של בר-און, מכוח תקנון החברה, המקנה להן [לאלונה ולאמה, עדנה בר-און] זכות שלא להיגרר לסאגה בלתי פוסקת של התמחרות חוזרת". בר-און ממשיכה ואומרת, באמצעות עו"ד בועז אדלשטיין, כי אורנשטיין קבע מסקנות עובדתיות בנוגע לעדיפות הצעתה וכידוע אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים. עיקרון זה, היא טוענת, חל ביתר שאת בהליכי מכר. במקרה של גלובס יש חשיבות עליונה למכירה מהירה, שכן כאמור העיתון מפסיד מיליון שקל בחודש, אין לו מנכ"ל ואין לו עורך ראשי, והוא מנוהל כיום בידי "דירקטור פעיל" שאין לו ניסיון בתחום העיתונות. טענה מרכזית של בר-און היא סופיות הליכי המכר. לדבריה, אם תתקבל גישתו של דוידוביץ - ניתן יהיה להתמקח אפילו באולם בית המשפט העליון; ובהליכים עתידיים לא יוגשו הצעות מיטביות, שכן כל מתמודד ירצה לשמור לעצמו את האפשרות להגיש עוד ועוד הצעות. במקרה הנוכחי, נאמר עוד, זכה דוידוביץ לאורך רוח יוצא דופן שכאמור אפשר לו להגיש 12 הצעות, וגם להזדמנות לתת באולמו של אורנשטיין את הצעתו הסופית. בר-און סבורה, כי אין מקום לנהל התמחרות כפי שדורש דוידוביץ. לדבריה, בפועל התנהלה התמחרות שכזאת, למרות שהחוק אינו מחייב לקיים אותה, ודוידוביץ קיבל הזדמנות מלאה להתמודד בה. לדעת בר-און, אין להתעלם מכך שיש לה זכות סירוב ראשונה למניות פישמן, שמשמעותה שאין היא חייב כך להתמודד עליהן. עוד דוחה בר-און בצורה מפורטת את טענותיו של דוידוביץ בדבר עדיפות הצעתו על פני זו שלה. לבסוף היא אומרת: "יש לשאוף להפקיד את העיתון - משאב חיוני - בידי הידיים האמונות והמתאימות, קרי בידי מי שצמח וגדל במסדרונות העיתון ובעל זיקה בלתי אמצעית אליו, ולא למי שזה מקרוב בא, ואשר חורט כוחנות על דגלו, המקימה חשש של ממש ביחס ליכולתו לטפל באופן נאות במשאב חיוני זה".

הכונסים: אורנשטיין קיבל החלטה לגיטימית

גם רוזובסקי ומטרי מבקשים מביהמ"ש העליון לדחות את הערעור, למרות שכאמור סברו במחוזי שיש להעדיף את הצעתו המאוחרת של דוידוביץ. לדבריהם, אורנשטיין קיבל החלטה לגיטימית, המסתמכת על פסיקה חד-משמעית של בית המשפט העליון, ואין מקום להתערב בה. הם מציינים, כי מדי פעם מתעורר מתח בין הרצון לפעול למיקסום קופת הליכי חדלות הפרעון לבין סופיות הליכי המכר, אורנשטיין העדיף את השני ואין בכך פסול. "ההלכה היא, כי מיקסום קופת הכינוס הינו אומנם יעד שיש לפעול להשגתו, אך הוא אינו חזות הכל, ויש לפעול למען מיקסום והשאה של קופת הכינוס תוך שמירה על הגינות בהליך", אומרים רוזובסקי ומטרי. הם מזכירים, כי ההלכה היא שאין לאפשר לאחד המתמודדים לשפר את הצעתו לאחר סיום הליכי המכר, שכן אחרת הליכים אלו לעולם לא יסתיימו. אורנשטיין קבע קו גבול ברור לסיום הגשת ההצעות - תום הדיון בפניו - ולא ניתן לחצות קו זה. רוזובסקי ומטרי מסבירים, כי הם סברו ועודם סבורים, שייתכן שהצעתו המאוחרת של דוידוביץ מטה את הכף לטובתו. אולם הם מדגישים, אין זה אומר שלדעתם טעה אורנשטיין כאשר החליט להתעלם ממנה. הדבר נכון הן לאור ההלכה והן לאור נסיבותיו של מקרה גלובס, בו קיבל דוידוביץ עוד ועוד הזדמנויות לשפר את הצעתו. השניים גם דוחים את הטענות שהעלה דוידוביץ נגד הדרך בה ניהלו את ההליך, בציינם שהוא עצמו השתתף בו ואין להן שחר לגופן. רוזובסקי ומטרי גם דוחים את פרשנותו של דוידוביץ להצעתה של בר-און ("טענות לא נכונות", כלשונם) ושבים על עמדתם, לפיה בר-און אכן מציעה 106 מיליון שקל. גם העיתונאים בגלובס מבקשים לדחות את הערעור ושבים על תמיכתם בהצעת בר-און. לדבריהם, דוידוביץ קיבל את יומו בבית המשפט ואינו יכול להעלות כעת טענות נגד ההליך שהוא עצמו השתתף בו. ההצעה המאוחרת שהגיש הייתה "מקצה שיפורים אסור" ואורנשטיין צדק כאשר התעלם ממנה, הם ממשיכים. גם הם עומדים על הפסיקה בנושא ועל ההשלכות השליליות שיהיו לדעתם ממתן אפשרות להגיש הצעות בצורה כזו. תגובת העיתונאים הוגשה באמצעות עוה"ד גלילה הורנשטיין ואלון הורנשטיין.