"תאים באונייה הוכנו במיוחד עבור ילדים תימניים"

הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן קיימה (יום ב', 8.5.17) דיון לבירור המידע על העברת ילדים לחו"ל במבצע כתונת פסים באמצעות אוניית "צים". המידע על השימוש באונייה "גלילה" ובאוניות נוספות וכן המידע על העברת אחות הילדים, רות מרלינג, מבית החולים "הדסה" בראש העין לעבודה בחברת "צים" הוצג בפני ועדת כהן-קדמי בשנת 1995. יושב-ראש הוועדה המיוחדת, ח"כ נורית קורן, פתחה את הדיון והדגישה כי ועדות החקירה בעבר, אומנם אספו חומרים רבים, אך נראה שהעדיפו לא להתייחס לעדויות של אנשי המקצוע ולא חקרו אותם לעומק. הסוגיות עד היום נשארו פתוחות והתנהלות הוועדות כיסתה על מה שהיום ניתן לקבוע בוודאות שהיו חלק מפשעים מזעזעים של חטיפת ילדים. עו"ד יוסי גמליאל, ציטט מעדותו של עו"ד יוסי יוספוב, בפני ועדת כהן-קדמי. והדגיש את הדברים הבאים. החוקר היה משוכנע בוודאות שאין מדובר בסתם שמועה. הנהלת "צים" סירבה לחשוף את פרוטוקולי ישיבות ההנהלה של ראשית שנות החמישים והם הוחבאו בכספת. האונייה "גלילה" הוסבה להסעת נוסעים ונבנו בה שלושים תאים שייועדו לעולים, אך לפי העדויות נועדו לילדים. תיק העובד של האחות, רות מרלינג, בצים לא היה במקומו בארכיון וככל הנראה נעשו בו שינויים. מנהל ביה"ח הדסה בראש העין התנגד נמרצות להעברת האחות מבית החולים אל חברת "צים" עוד הוא הביא מעדותו של עמוס מנור ראש השב"כ לשעבר שאמר שלא ייתכן שיש אמת בפרשייה, עובדה אותה קבע על סמך אמונו בערכים של האנשים שעמדו בראש חברת "צים" ביניהם אף שמעון פרס. עו"ד יעקב מנדל, היועמ"ש בצים שירותי ספנות, אמר כי החברה תשתף פעולה ככל האפשר. עוד אמר כי הוועדה יכולה לשלוח נציג לגנזך ההיסטורי שיערוך חיפוש באלפי המסמכים הישנים. עוד הציע סיוע בהגעה אל גמלאי החברה שעבדו בשנים המדוברות על אניית "צים". אבנר שץ, גנז "צים", סיפר כי האונייה "גלילה" נרכשה מארצות הברית להעלאת עולים. האונייה שלא נבנתה מראש להסעת אנשים עברה התאמה והסבה, ככל הנראה באיטליה. אונייה זו ביצעה קווי שיט בים התיכון בלבד ואין תיעוד להגעתה לארצות הברית והיא הוצאה משירות בשנת 1953. האונייה ירושלים, נבנתה מראש כאוניית נוסעים, ובשנת 1953 הייתה הראשונה להגיע לארצות הברית. הוא הדגיש כי כל הגעה של אונייה בתקופה המדוברת זכתה לחשיפה רבה בעיתונות, וקיימים צילומים רבים מהגעת האונייה לניו-יורק. באמצע שנות החמישים נוספו עוד שתי אוניית ששטו בקו לניו-יורק. במענה לשאלה, הסביר כי אומנם אוניות ישראליות השתמשו בדגלים זרים, אך אוניות הנוסעים נסעו בוודאות בדגל ישראל בלבד. הוא אמר כי רשימות הנוסעים היו מוחזקות בידיו של קפטן האונייה, אך למיטב ידיעתו נשמרו רשימות בודדות מסוג זה. צביקה שפירא, ראש אגף כלכלה וקש"ח במשרד התחבורה, אמר כי היום קיימת חובה להעמיד באניית נוסעים רופא ואחות והוא יבדוק את חובה זו והאם הייתה חובה לאחות ילדים, דווקא, בשנות החמישים. עוד אמר במשרד אין מידע רחב יותר מהמידע שנמצא בידי החברה. מאיר אמסלם, מנהל גנזך רשות האוכלוסין, התייחס לרישום היוצאים והנכנסים לארץ והסביר שהיה רישום, אך ככל הנראה הרישומים הושמדו לאחר 7 שנים. הוא ביקש להדגיש כי משטרת הגבולות הייתה אחראית על הרישום. לגבי הרישום "חדל להיות תושב" המופיע בספרים, הסביר כי רישום זה נעשה במפקד של שנת 1963 שעודכן בשנת 1964 והוא נרשם לגבי כל אדם שהופיע ברישום קודם ולא נמצא במשפחתו במהלך המפקד. עוד הדגיש כי למשרד הפנים אין יכולת לרשום מוות במרשם האוכלוסין ללא מסמך משפטי ציבורי הקובע את מותו - הודעת פטירה מבית החולים וממשרד הבריאות ופסק דין מבית משפט. אנחנו לא יכולים לעדכן מוות גם במקרה שהוועדה קבעה שהוא נפטר. לסיום הוא הציע לבדוק ברשות למען הילד בפיקוח על אימוץ בין-ארצי, שם צריך להיות רישום של ילד שאומץ ויצא לחו"ל. ד"ר רפי שוובל אמר כי לאור העובדה שנציג המשטרה אמר כבר בעבר שהמסמכים הושמדו, כדאי לבדוק ברשות האוכלוסין בארצות הברית ולקבל את רישום הנכנסים מישראל בשנים אלו. כמו-כן לקבל מידע מהרשויות בארצות הברית על חקירות שנעשו בעניין רשתות בלתי חוקיות לאימוץ בחוף המזרחי שפעלו בשנים אלו. הוא אף הביא את סיפרה של תמר מרגלית מרחובות, שבנה נחטף מבית החולים בשנת 1973! שושי זייד, הדגישה כי בשנות החמישים ידעו על תופעת מכירת ילדים לאימוץ בחו"ל. היא אף ציטטה מפרוטוקולים של הוועדה לחוק האימוץ. "כידוע קיים שוק שחור לאימוץ ילדים. משיגים אותם באופן פרטי תמורת כסף, לעיתים כסף רב..." "יש ארץ אחת ארצות הברית, שיש בה ביקוש גדול מאוד, לילדים מאומצים. ארץ עשירה . יש גם שוק גדול לזה, ומשלמים שם בעד ילד סכומים גדולים" ח"כ מיכל רוזין (מרצ) אמרה כי ישנה חשיבות לגלות כמה רשומים כ"חדל להיות תושב", ולפלח לפי שנים ולפי פילוחים נוספים. נתון זה יכול לתת סדר גודל של התופעה. ח"כ ג'מאל זחלקה (הרשימה המשותפת) אמר כי מתקבל הרושם שהילדים נעלמו. והוא נוטה להאמין למשפחות. הוא הדגיש כי הבעיה היא האמת ההיסטורית. הבעיה היא ביחס שנבע מהתפישה הפוליטית השלטת בישראל, נגד המזרח ונגד והעוני! הוא סיים ואמר שלצערו בנושא הזה אין שינוי. משה נחום, שאל האם ידוע על אניית שטבעו בדרך לארץ. לדבריו בשנת 1944 טבעה אונייה. ובשנת 1947 אונייה נוספת בה היו 650 ילדים ו-97 נשים. היו"ר קורן סיכמה את הדיון ואמרה כי הוועדה תמשיך לברר על-מנת לגלות האם באמת הוסעו ילדים? מי נתן את ההוראה? לאן הוסעו הילדים? ובעיקר היכן הם נמצאים היום. הוועדה תשלח נציגים שיחפשו מידע בארכיון ההיסטורי של "צים" והוועדה תעקוב אחר השאלות שהוצגו לנציגים השונים במהלך הדיון.