שופט אפשר "מסע דיג" של נאשם בפדופיליה

אלכסנדר רון, המכהן כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים ומועמד למינוי קבוע בחודש הבא, סטה ללא הצדקה מהלכה שקבע בית המשפט העליון. רון גם אפשר "מסע דיג" של רב המואשם בביצוע שורה ארוכה של עבירות מין בילדה כבת 15. כך קובע (יום ה', 11.5.17) שופט בית המשפט העליון, מני מזוז. לפי תיאורו של מזוז, כתב האישום שהוגש בדצמבר שעבר מייחס לנאשם "שורה ארוכה של עבירות מין ואלימות רבות וקשות (אינוס, מעשי סדום, מעשים מגונים, תקיפה ואיומים) שביצע במתלוננת בשנים 2010-2009 בעת שהמתלוננת הייתה כבת 15-14 שנים, תלמידה בבית הספר בו שימש כרב. על-פי האמור בכתב האישום, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו במהלך מפגשים בין השניים שהתקיימו ביוזמתו במקומות שונים בבית הספר, בתדירות של 4-2 פעמים בשבוע. המתלוננת התייצבה למפגשים אלה ומילאה את הוראותיו של המשיב בשל חששה ממנו". הנאשם ביקש לקבל מה שהגדיר "חומרי חקירה" ובהם "כל מסמך מגורם רפואי במסגרתו תועד מצבה הבריאותי/נפשי של המתלוננת במהלך כל השנים לרבות פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאי קופת חולים ו/או כל ביקור/טיפול רפואי אחר", כל המסמכים הנוגעים לטיפול שניתן לנערה לפני ואחרי הגשת תלונתה נגדו, התיק האישי שלה מבית הספר היסודי ומבית הספר התיכון, תיק הרווחה של משפחתה ותלונות קודמות שלה על תקיפות מיניות.

לא שמע את נציג הנערה

המדינה התנגדה לבקשה, באומרה שחלק מן החומרים אינם בידיה, ובטענה שעל ההגנה לפעול לפי הסעיף בחוק (סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי) העוסק בקבלת חומר אחר - באופן שהנערה ובני משפחתה יוכלו להגיב על הבקשה. לשיטתה, סעיף 74 לחוק - לפיו הוגשה הבקשה - אינו המסלול המתאים במקרה זה, שכן לא מדובר בחומרי חקירה. המדינה גם מסרה, כי בא-כוחה של המתלוננת מתנגד לבקשה וסברה שיש לשמוע את עמדתו לפני מתן החלטה. רון קיבל בו במקום החלטה קצרה ביותר, ובה הורה למדינה לתפוס את רוב החומר - הרפואי, הטיפולי והלימודי - ולהעבירם לעיונו, כך שיוכל להחליט האם להעבירם להגנה. את תיק הרווחה, קבע רון, על המדינה להחזיק ברשותה לשם החלטה במועד מאוחר יותר. המדינה ערערה על ההחלטה בנוגע לחומר הרפואי והטיפולי, ומזוז קיבל את הערעור. הוא מזכיר, כי אשתקד קבע בית המשפט העליון הלכה מחייבת (לראשונה במותב שלושה, לאחר שורה של החלטות של דן יחיד), ולפיה דרך המלך להכריע בחומר לגביו נטען חיסיון - היא לפי סעיף 108, כלומר: תוך שמיעת הצדדים הטוענים לחיסיון. עוד מציין מזוז, כי גם כאשר מדובר בחומר המצוי בידי גורם חיצוני, או כאשר לא ברורה הרלוונטיות שלו לכתב האישום - יש לקיים דיון לפי סעיף 108. במקרה הנדון, קובע מזוז, קיימות כל שלוש העילות המצדיקות שימוש בסעיף 108 ולא בדרך הקיצור של סעיף 74, כפי שעשה רון. "מלכתחילה בקשת ההגנה הייתה רחבה מאוד וכללית מאוד, מעין 'ירי עיוור לכל הכיוונים' בתקווה לפגוע במשהו בעל רלוונטיות. בקשה כזו אינה עומדת לדעתי בדרישה המינימלית לבקשת חומרי חקירה, וזאת אף אם נתעלם מהרגישות הייחודית של חומרים רפואיים וטיפוליים", אומר מזוז.

ללא כל הנמקה

הבקשה הרחבה לקבל את כל החומר הרפואי של הנערה, ממשיך מזוז, "מציפה במלוא עוצמתו את השיקול להעדפת ההליך לפי סעיף 108, המאפשר לנפגעים מחשיפת החומר - ובהם המתלוננת, הוריה וכן המטפלת - להשמיע את עמדתם בפני בית המשפט". הליך לפי סעיף 108 מתקיים בפני המותב בתיק, שגם יכול להעריך בצורה טובה יותר את הרלוונטיות של החומר המבוקש, מזכיר מזוז. והוא מסכם: "למרות כל האמור, בית משפט קמא לא מצא לקבל את טענת המדינה כי מקומה של הבקשה הוא בהליך לפי סעיף 108, ואף לא להיענות לבקשה לדחות את המשך הדיון על-מנת לאפשר למתלוננת להסביר את נימוקי התנגדותה לחשיפת החומרים. החלטת בית המשפט היא תמציתית ביותר, ואינה כוללת כל הנמקה מדוע מצא בית משפט קמא לנכון להתעלם מן ההלכה של בית משפט זה, לפיה בקשות מעין אלה מקומן ככלל בהליך לפי סעיף 108 ולא בהליך לפי סעיף 74, וזאת בנסיבות בהן על פני הדברים מתקיימים כל השיקולים לנקיטה בהליך לפי סעיף 108 דווקא". לפיכך, ביטל מזוז את החלטתו של רון בנוגע לחומר הרפואי והטיפולי. את המדינה ייצגה עו"ד רחלי זוארץ-לוי, ואת הנאשם - עו"ד אסתר בר-ציון.