שתיים או שלוש מחברות הבנייה הזרות - חמש מסין ואחת מפורטוגל - שהיו אמורות לבנות כל אחת 1,000 דירות בשנה, עם פועלים מחו"ל פרשו מהמיזם. החברות שנותרו אינן עושות בינתיים דבר. הפעולה היחידה שעשו, מאוקטובר אשתקד עד היום, היא לשלוח נציגים לכינוס קבלנים שנערך השבוע בחריש.
באוקטובר אשתקד הודיע משרד השיכון בראשות
יואב גלנט, כי שש החברות זכו במכרז הבינלאומי, שבו השתתפו 50 חברות. אחרי זמן קצר נפסלו שתים משש החברות הזוכות, והמשרד הכניס לרשימה שתים אחרות. עוד התברר, שהחברה הפורטוגלית שנבחרה הייתה במקום ה-19 והאחרון בשלב הגמר של המכרז, והועדפה על חברות רבות אחרות.
לגרסת משרד השיכון, החברות הזרות ממשיכות בהתארגנות, ובהכנת חוזים ומיזמים. אבל בפועל ובשטח לא רואים דבר. אף חברה לא חתמה על חוזים לבניית דירות עם המדינה או עם יזמים פרטיים. אף חברה לא הביאה פועלים וציוד מחוך. לאו רואים בשטח אף חברה.
המכרז המקורי לשש החברות קבע, שכל חברה שתזכה, תבנה בשותפות 50-50 עם קבלן ישראלי. עכשיו מאפשרת רשות מקרקעי ישראל, כנראה בגיבוי גלנט, לכל חברה מחו"ל להגיש הצעה בחריש, וגם לבנות לבדה ללא שותף ישראלי.
השר גלנט, ככל הנראה, איבד את ההתלהבות מהבאת החברות הזרות. לפני כחודש חתמה המדינה על חוזה עם ממשלת סין, להביא לארץ בשנה הקרובה 6,000 פועלי בניין, ואחריהם עוד אלפים. אז לשם מה נחוצות שש החברות הזרות, שהיו אמורות לעשות דבר דומה, בפרט כשחלקן כבר פרשו.
