ניצן שוב מכזב: מתעלם מעובדה מרכזית בתיק יצחק כהן

פרקליט המדינה, שי ניצן, שוב מכזב בפרהסיה - והפעם בעניינו של השופט לשעבר יצחק כהן (יום ב', 22.5.17). ניצן ייחד את דבריו בכנס לשכת עורכי הדין להתקפות על הסדרי טיעון, והתייחס בין היתר לעניינו של כהן שהודה בהטרדה מינית. לדבריו, השיקול המרכזי היה החיסכון בעדות המתלוננת ורמת הענישה הייתה זו המקובלת. ניצן התעלם מכך שהמחלוקת הייתה סביב הסכמתו של ניצן להימנע מהרשעתו של כהן - ומכך שזה היה הסעיף אותו סירבה לכבד נשיאת בתי משפט השלום במחוז המרכז, עינת רון. הח"מ העיר על כך, אך ניצן הגיב בתנועת יד מבטלת ולא התייחס לעובדות. בתחילת דבריו השיב ניצן לשרת המשפטים, איילת שקד: "אני פקיד גאה. לא רק שאנחנו רואים כייעוד להגשים את מדיניות הממשלה הנבחרת, אלא שכך אנו גם מחנכים". הוא דיבר בכנס לשכת עורכי הדין. לדעת ניצן, "הקונספט של כיבוד שלטון החוק לעיתים בסכנה; זה לא חשד בפוליטיקאי זה או אחר, וצריך להדגיש זאת שוב ושוב". ניצן יצא בחריפות נגד הביקורת [התקשורתית והציבורית] על הסדרי טיעון בתיקים בעלי פרופיל ציבורי גבוה. "מדובר בססמאות ריקות מתוכן, שאינן הוגנות ובמקרים רבים מי שמטיחים אותן - אינם מכירים את התמונה במלואה ומטעים את הציבור", האשים. לדבריו, הפרקליטות צריכה לתת משקל למלוא השיקול הציבורי, לצד מחויבותה למלחמה בפשיעה. לדברי ניצן, לא תמיד קל להסביר לציבור את ריבוי השיקולים לכריתת הסדרי טיעון. הנימוק הראשון נוגע לסבירות ההרשעה, ולעיתים במהלך המשפט יורדת רמת הסיכוי להרשעה. "לפעמים יש עניין של קניית סיכון, ואנחנו מעדיפים הרשעה בטוחה על פני משפט ארוך שאחריתו מי ישורנו. לעיתים אנחנו משלמים מחיר מסוים בעונש, אבל יש משמעות גם להטלת עונש מיידית". סיבה אחרת להסדרים, הוסיף ניצן, היא רצון להתחשב בצורה מירבית בנפגעי העבירה, כולל החשש שמא הנפגעים לא יעידו. עוד נימוק הוא נטילת אחריות, כאשר מדובר באיש ציבור. "יש קהלים שבהם אם האיש לא יודה - יצעקו 'הוא זכאי, הוא זכאי' גם אם יורשע". לבסוף אמר ניצן כי השיקול המרכזי הוא העומס: אם יהיו 4,000 פרקליטים ו-3,000 שופטים - אמר בציניות - אולי לא יהיה צורך בהסדרי טיעון. הוא ציין, כי ניהול משפט ארוך מעכב מאוד את ניהולם של תיקים רבים אחרים, ולכן עדיף להשיג צדק לא-מושלם ב-100 תיקים במקום צדק מושלם בעשרה תיקים. בעניינו של הרב יונה מצגר טען ניצן, כי הסיבה העיקרית הייתה החולשה הראייתית. גם כאן הוא לא התייחס לכך שסירובו של בית המשפט המחוזי לסרב את ההסדר היה קולת העונש, שאינה מוסברת בחולשה הראייתית - שהביאה לצמצום ההיקף העובדתי של כתב האישום במחצית. ניצן אמר שהעליון אישר את ההסדר, אך לא ציין שהיה זאת רק לאחר שהפרקליטות שינתה - בצורה חריגה - את טיעוניה אל מול אלו שהעלתה במחוזי.