המשטרה והפרקליטות ביצעו בידוי ראיות ותפירת ראיות בתיק רצח

המשטרה ערכה חמישה ניסויים בשטח כדי לבחון האם נאשף יכול היה להגיע בפרק זמן זה מזירת הרצח אל התחנה - הן במהלך החקירה והן במהלך המשפט, כאשר האחרונים בוצעו בפיקוחה של פרקליטות מחוז מרכז. אולם מדגיש השופט רמי אמיר, "אף אחד מהם אינו עונה על הנדרש, הם לוקים במספר ליקויים מהותיים, אין לסמוך עליהם, ואין לקבוע על יסודם כל ממצא לחובת הנאשם". אמיר מונה ליקויים אלו:

• "באף אחד מהניסויים לא בוצע המסלול הנכון בשלמותו, על כל מרכיביו החיוניים" מבחינת המסלול הקצר ביותר בין שתי הנקודות.

• "באף אחד מהניסויים לא נעשתה החלפת הרכב באופן אמיתי ומעשי - משום שגם כאשר נעשתה (בניסויים השני והרביעי), אזי המעבר היה לרכב שהמתין כשהוא מונע! וכלום באמת אפשר להניח, שכאשר רוצח יוצא לבצע רצח ומכין לעצמו רכב מילוט, הוא ישאיר אותו ברחובות טייבה כשהוא מונע והמפתחות בפנים, ולא יחשוש שמישהו יגנוב אותו ויסכל את תוכנית המילוט?".

• "כל הניסויים נערכו, במודע ובמכוון, בשעות שונות משמעותית משעת הרצח - כך שלא יכלו להביא בחשבון את עומסי התנועה שהיו בזמן הרצח, ואת השפעתם על מהירות הנסיעה האפשרית בנתיב המילוט הנטען. כל ניסויי המשטרה נערכו בשעות הצהריים המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרות מאוד - ואילו הרצח בוצע במוצ"ש בסביבות השעה 18:30 בערב!".

בנקודה זו אומר במפורש אמיר, כי קיים חשש לבידוי ראיות מכוון: "תפקיד החקירה הוא לברר את האמת - ולא לחקור 'איך שנוח' לחוקרים, בתנאים שאינם תואמים למציאות, ואשר מעלים חשש לבחירה מכוונת של שעות שמאפשרות נהיגה מהירה יותר, שתעמוד בסד הזמנים שעולה מנתוני האירוע במציאות".

• "באף אחד מהניסויים לא ירד גשם; בעוד שביום ובשעת הרצח ירד גשם לפי כל העדויות. אך כפי שהעיד מומחה התביעה, בוחן התנועה מוזס - מזג אויר חורפי וגשום גורם להאטה של מהירות הנסיעה".

• "אין להתעלם מהספק בדבר אמינות המדידות, בהעדר תיעוד וידאו. אף אחד מניסויי המשטרה שמתייחסים לדרך כולה לא תועד בווידאו - למרות שלא הייתה כל מניעה לעשות זאת... להעדר התיעוד יש בעיני חשיבות מיוחדת, בקשר לאמינות המדידות בניסוי השלישי. עדותו של מבצע הניסוי נראתה לי לוקה בהגזמות ובחוסר דיוק".

• "גם אם נבחן את כל הזמנים שנמדדו בניסויי השטח של המשטרה, נראה שאין בהם כדי להפריך את טענת אי-ההיתכנות של ההגנה", שכן ארבעה מתוכם הובילו לפרק זמן ארוך מזה שהיה ביום הרצח, ואילו היחיד שנכנס למסגרת האפשרית - לא כלל החלפת רכב והחלפת בגדים.

מפסק דינו של אמיר עולה, כי התובע, עו"ד גל רוזנצווייג, ניסה לתפור ראיות - פשוטו כמשמעו: "בא כוח המאשימה ניסה להתגבר על הקשיים האמורים בניסויי השטח המשטרתיים, והציע לנו בסיכומיו להשתמש בטכניקת פאזל, מעין מעשה מרכבה. לפי הצעתו, ניתן וראוי לחבר חלקים מניסוי אחד עם חלקים מניסוי אחר; לקחת את הזמנים המהירים ביותר שהתקבלו, של מקטע אחד מניסוי אחד ושל מקטע אחר מניסוי אחר; וכך להגיע לתוצאת הזמנים הכוללת הקצרה ביותר, שמתאימה לתזת ההיתכנות אותה הוא רוצה להוכיח". אמיר מדגיש: "מעשה מרכבה כזה אינו נכון ואינו ראוי בעיני". פתרון אחר של רוזנצווייג היה להתעלם מן הניסויים ולערוך חישובים שיוכיחו שנאשף יכול היה להגיע לתחנת הדלק בזמן הקצוב. על כך אומר אמיר: "אינני נכון לקבל את השיטה התיאורטית-החישובית לבחינת היתכנות הביצוע במקרה זה. כך, גם משום כשליה המובנים, וגם משום אופן יישומה השגוי מאוד והלוקה בחסר, בשים לב לנתוני המקרה. וכך במיוחד, כאשר הייתה למשטרה דרך אחרת לבדיקת העניין, 'דרך המלך' של הניסויים בשטח, אותה אף יישמה. והעובדה שתוצאות 'דרך המלך' אינן נוחות למאשימה - אין בה כדי לפתוח 'דלת אחורית' לשיטת הוכחה לא ראויה ולא מתאימה בנסיבות העניין".

עוד מצביע אמיר על שתי נקודות שבהן הציגה הפרקליטות בפני בית המשפט טענות הפוכות מאלו שעלו מן התיעוד שלה עצמה. הפרקליטות טענה שנאשף שמר בחקירתו על זכות השתיקה - דבר המהווה חיזוק לראיות נגדו. אלא שאמיר מציין: "אינני מבין כלל על מה מבססת המאשימה את טענתה זו. הנאשם שיתף פעולה בחקירתו במשטרה. הוא מסר גרסה כבר בחקירתו הראשונה (ת/1), וכך גם בשנייה (ת/2), גם אם מדובר בגרסאות חסרות ולא נכונות בחלקן. יתרה מכך, מדובר בקווים העיקריים שעומדים גם ביסוד גרסתו המלאה והסופית. "בחקירה השלישית (ת/3) הטיח החוקר בנאשם, שהוא שומר על זכות השתיקה - ואולם הנאשם הדגיש בפניו, כי איננו שומר על זכות זאת, משום שהוא חף מפשע, וכי הוא מוכן לענות לכל שאלה חדשה; אך בכל הנוגע לכל שאלה שנשאל כבר, הוא מפנה את השוטר לתשובותיו בחקירות הקודמות. הנאשם גם השיב באופן ענייני לשאלות של החוקר באותה חקירה שלישית. "בחקירה הרביעית (ת/4) שיתף הנאשם פעולה, ואף הסכים לעימות, והשתתף בו באופן ענייני (ת/5ב). ובחקירה החמישית (ת/6) בוודאי שהנאשם שיתף פעולה עם החקירה, ונתן את גרסתו המלאה, לרבות פרטיהם של עדי התאונה ושל עד האליבי כארם. אסכם ואקבע באופן חד-משמעי, שהנאשם לא שמר על זכות השתיקה בשום שלב של החקירה, ואף הצהיר שאינו עושה כן - וגם אם תשובותיו לא נראו לחוקרי המשטרה כמניחות את הדעת, אין לראותו כמי ששתק בחקירה".

נאשף גם הואשם בשיבוש הליכים, תוך שהמדינה מסתמכת על הקלטה של שיחה בינו לבין אחיו כאמר. השיחה התקיימה כתרגיל חקירה, כאשר השוטרים הותירו את האחים לבדם בניידת. הפרקליטות הגישה תמלול חלקי בלבד של השיחה, ואמיר מעיר: "דעתי אינה נוחה מכך, שהמאשימה בחרה להגיש לבית המשפט תמליל סלקטיבי, ולא הציגה בפנינו תמליל מלא - אף שהתמליל הסלקטיבי הוגש בהסכמה". לגופו של האישום קובע אמיר: "האמירות המשמעותיות לכאורה לצורך שיבוש - הן כולן אמירות של האח כאמר, ולא של הנאשם... הנאשם אמר לאחיו על רצונו להעיד שלושה עדי אליבי (שני עדי התאונה, והעד שהיה איתו בבית) - אך מה לגיטימי יותר מכך?... גם בפועל לא נעשה כל שיבוש הליכים ולא נעשתה כל הדחת עדים ע"י הנאשם באמצעות אחיו כאמר". הוא גם מעיר, כי היה זה נאשף שבלם את רעיונות השיבוש של אחיו. לצד זאת קובע אמיר, כי המדינה לא הוכיחה את המניע לרצח ובכך נשמטה הקרקע מתחת לראיה הנסיבתית המרכזית שהציגה. פסק הדין מנתח את כל יתר ראיות המדינה וקובע שאף לא אחת מהן מוכיחה את אשמתו של נאשף. השופטים מנחם פינקלשטיין וליאורה ברודי הסכימו עם אמיר במסקנה לפיה יש לזכות לחלוטין את נאשף, אשר יוצג בידי עוה"ד אבי חימי ומשה וייס.