הפרקליטות לא העבירה לסניגוריה מידע מהותי, המהווה חלק מחומר חקירה, הקשורים בשיח ובהתכתבות שלה עם רופאי המכון לרפואה משפטית - מגלה (יום א', 28.5.17) נציב הביקורת על הפרקליטות,
דוד רוזן, בדוח שלו על קשרי הפרקליטות והמכון.
במקרה הבולט ביותר, לא העבירה הפרקליטות לידי הסניגור עיקרי סיכום פגישה שקיים הפרקליט המטפל עם רופאי המכון, במסגרתה עלה, כי קיימות שתי אפשרויות לעניין הסיבה להימצא פצעי חתך על ידיו של המתלונן. אחת האפשרויות, המיטיבה עם הנאשם, ולפיה המתלונן גרם את הפצעים לעצמו כדי להפליל את הנאשם, לא קיבלה ביטוי בחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט מטעם התביעה.
שנה לאחר הגשת כתב האישום, נפגש הסניגור עם גורמים בפרקליטות וטען, כי המתלונן גרם לעצמו את הפגיעות והציג חוות דעת מומחה התומכת בטענה זו. בעקבות זאת התקיימה אותה פגישה, בה עמדת הרופאים הייתה, כי לא ניתן לשלול בוודאות מוחלטת שמדובר בפגיעה עצמית, אך סביר הרבה יותר להניח שלא מדובר בפגיעה עצמית. הפרקליט הכין סיכום בכתב של הפגישה - אך לא העביר אותו לסניגור. הוא הסביר לרוזן, כי בהתאם ל"תרבות הארגונית" בפרקליטות, לא ראו במסמך זה חומר חקירה, אלא מסמך סיכום ישיבה עם עד מטעמם (תרשומת פנימית), שאין כל חובה להעבירו להגנה. המסמך נחשף רק כאשר בית המשפט הורה להעמיד לרשות הסניגור את תיק העבודה של המכון.
לאחר תום שמיעת הראיות, חל שינוי בעמדת הפרקליטות והיא הודיעה לבית המשפט שתבקש שלא להרשיע את הנאשם. השינוי נבע מפגישה שיזם הפרקליט עם מספר רופאים במכון, במסגרת הכנת הסיכומים, לצורך היעזרות בספרות מקצועית. הוא שוחח עם הרופאים שהעידו בתיק, ואחד מהם שינה את עמדתו ואמר שלדעתו מקור הפגיעות הוא פגיעה עצמית. נוכח המחלוקת בין שני המומחים, שאל הפרקליט לדעת רופא נוסף שנכח במקום, והלה סבר שהחבלות מתיישבות עם פגיעה עצמית יותר מאשר עם פצעי הגנה.
על כך אומר רוזן: "בהינתן, כאמור, כי השיח בין הפרקליט לרופא המכון צריך להיות חופשי ולעתים נוקב (בגדרות שיוצבו על-פי המלצתי), שיח זה הוא שהוביל בסופו של יום להחלטת הפרקליטות לחזור בה מהאישום בכתב האישום". News1 מעיר, כי לא מדובר היה בשיח מתוכנן, אלא בשיחת אקראי - שרק בה התברר לפרקליט שדעת רופאי המכון השתנתה.
במקרה זה, מגלה רוזן, הורה פרקליט בכיר לפרקליט המטפל בתיק למחוק ממכתב ששלח למכון את הפרטים על פגישה בינו לבין רופא המכון, ובמקום זאת לכתוב: "במהלך הפגישה התייחסו הנוכחים לחוו"ד [מומחה מטעם ההגנה] וסברו כי היא מוטעית". הפרקליט הבכיר הבהיר, כי "צריך להיות מודעים לכך שייתכן שמכתב זה יועבר בהמשך להגנה. הבקשה צריכה להיות פתוחה ככל הניתן, לא לסנדל את המכון".
הפרה מכוונת של צו שיפוטי במקרה השני, לא העבירה הפרקליטות לסניגוריה חומרי חקירה, הכוללים תיעוד עיקרי שיחה שקיים הפרקליט עם מנהל המכון דאז,
יהודה היס, במסגרתה הציג היס מסקנות אפשריות נוספות לגרימת מות המנוח. כמו-כן לא הועבר תיעוד עיקרי פגישה שקיים הפרקליט עם רופא המכון, במסגרתה קבע הרופא ממצאים עובדתיים-רפואיים שלא באו לידי ביטוי בחוות דעתו הראשונה. השאלה האם מדובר בחומר חקירה אינה יכולה להיות תלויה בפרקליט הספציפי, מדגיש רוזן, "שכן עסקינן בזכות מהותית של הנאשם לבחון חשיבותו של כל מידע רלוונטי לאישום, להבטיח הזכות העומדת לו למשפט הוגן".
במקרה השלישי, לא העבירה הפרקליטות לסניגוריה תרשומת לגבי פרטים חדשים הנוגעים לסוגיות מהותיות, שעלו בשיחה של הפרקליט עם רופא המכון. במקרה הרביעי, לא העביר הפרקליט לסניגור עיקרי פגישה שקיים עם רופא המכון בעניין ראיה חדשה ומהותית. חמור מכך: הפרקליט כלל לא ערך תרשומת לפגישה זו, ודאי לא בזמן אמת, משום שהוא לא סבר שעליו לעשות זאת.
רופאי המכון ועובדיו תיארו בפני צוות הביקורת מכשולים שונים שהוצבו על-ידי המכון במקרים מסוימים בפני הסניגוריה ובמיוחד בפני המומחים מטעמה. קשיים אלה הוצבו, אם כי במידה פחותה, גם על-ידי הפרקליטים. במקרה חמור במיוחד, הערימו הפרקליטות והמכון קשיים על מומחה רפואי מטעם ההגנה, בניגוד לצו שיפוטי שהתיר לו לעיין בדגימות רקמה במכון, ואסרו עליו לגעת בהן ואף לצלם אותן.
רוזן מתאר מה שאירע בשימועים שערך בנושא זה: "לגישת הפרקליט הממונה בשימוע, בדה המכון ראיה במטרה להשתית בסיס משפטי לשיבוש בדיקת המומחה הרפואי מטעם ההגנה, על המשמעות הקשה והחמורה של מעשה זה. לא נדרשתי לטענה זו, שהושמעה לראשונה בשימוע, שכן הגם שהסניגור פנה בעניין בכתב לפרקליטות וציין דבר הסייגים והאיסורים שהוטלו על מומחה ההגנה, לא נטען ולא מצאנו בתיק הפרקליטות הסתייגות של הפרקליטות מההתנהלות המתוארת של המכון. כאמור, זו נעשתה בתיאום עם הפרקליטות ובהנחייתה". הוא קובע: "המקרה משקף ליקוי שעניינו הכבדה והערמת קשיים על הסניגוריה בהעמדת חומר חקירה לעיונה, התנהלות העולה כדי הפרה של צו שיפוטי".
הפרקליטות מקבלת כל מה שהיא מבקשת עוד נמצא, כי הפרקליטות אינה מקבלת ואינה מבקשת לקבל את תיק העבודה של המכון. כתוצאה מכך, התיק אינו חלק מחומר החקירה וממילא הוא אינו מועבר להגנה. משמעות הדבר היא, מתריע רוזן, כי החלטה אם להגיש כתב אישום עלולה להיעשות מבלי שהפרקליט המטפל נחשף לכל חומר החקירה. "פגם זה עלול לרדת לשורש סמכות כתב האישום, שכן הגשת כתב אישום על-פי חוק הינה על בסיס חומר החקירה כולו, בשלמותו. בנוסף, משמעות הדבר היא כי הפרקליט מנהל משפט מבלי שנחשף לכל חומר הראיות ומבלי שעמד על טיב הראיות ועל קשיים אפשריים בהן", הוא מדגיש.
עוד מצביע רוזן על הפער המבני הקיים בין הסניגוריה לפרקליטות ועל השלכותיו האפשריות על ההליך הפלילי ועל זכויותיו של הנאשם. מדובר בחוסר סימטריה מובנה, שעיקרו אי-נגישות הסניגוריה לחומרי המכון ולרופאיו וחוסר יכולתה לקבל חוות דעת של מומחי המכון, לעומת הפרקליטות. חוסר הסימטריה, בהתחשב במעמדו המעין-מונופוליסטי של המכון, עלול ליצור ליקויים במימוש זכות העיון בחומר החקירה ולהביא לפגיעה בהגנת הנאשם, והוא מצריך קביעת נהלים מדוקדקים ותהליכי פיקוח ובקרה, כדי שלא תיפגע זכותו של הנאשם להליך הוגן - קובע רוזן.
רוזן מוסיף: "הפרקליטות נהנית מגישה ישירה למכון, לרופאיו ולתיקי העבודה. חומרי העבודה ותיקי העבודה מועברים לפרקליטות כדי שתחליט מהם חומרי החקירה שיש להעביר לסניגוריה. לעומת זאת, סניגורים נתקלו בקשיים בקבלת חומרי חקירה ובעיון בהם במכון. עוד נמצא, כי לא פעם כאשר התבקש המכון לספק חומרים, דגימות ונתונים שונים על-ידי הסניגוריה - הוא ביקש כי הסניגוריה תפנה לבית המשפט ויינתן צו שיפוטי המורה לו לעשות כן, בעוד שהפרקליט המטפל נהנה מנגישות מלאה למוצגים ולחומרי החקירה, יכול לבקש מרופאי המכון לבצע כל בדיקה נדרשת ולקבל כל הבהרה והסבר".
הדוח מגלה עוד, כי פרקליטים קיבלו מהמכון מידע פנימי וחסוי, לשם ביסוס טיעוני-נגד מול מומחים מטעם הסניגוריה ולצורך קעקוע עדויותיהם. המדובר בחוות דעת שכתבו מומחים רפואיים בתיקים שונים בהיותם עובדי המכון, אשר הועברו לפרקליטות לצורך ניסיון קעקוע חוות דעת מאוחרות שנתנו כמומחים מטעם ההגנה. העברת חוות דעת אלה עלולה לפגוע בזכויות צדדים שלישיים ובפרטיותם. הסניגוריה לא נהנתה ממאגר ידע זה, ולכן מדובר בהענקת יתרון משמעותי לתביעה.
באחד המקרים נמצאו בתיק הפרקליטות למעלה מ-45 חוות דעת מתיקים שונים שכתב מומחה ההגנה בעת שהיה רופא המכון. חוות דעת אלו עסקו באירועים דומים לאירוע בגינו ניתנה חוות הדעת, ושימשו את התביעה בניסיון לקעקע את מהימנות מומחה ההגנה. לא נמצאו בתיק הפרקליטות תרשומות המעידות כיצד הגיעו חוות הדעת שנתן מומחה ההגנה בתיקים אחרים לתיק הפרקליטות, והאם התבקשה התייחסות והסכמת צדדים שלישיים, שחוות הדעת ניתנו בעניינים הנוגעים אליהם, טרם העברתן לפרקליטות.
