העיתונאי
יגאל סרנה יפצה ב-60,000 שקל את ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, וב-40,000 שקל את
שרה נתניהו - קובע (יום א', 11.6.17) שופט בית משפט השלום בתל אביב,
עזריה אלקלעי. בני הזוג תבעו 280,000 שקל.
אלקלעי קיבל את תביעת הדיבה שהגישו בני הזוג נתניהו נגד סרנה, איש
ידיעות אחרונות, על שני פוסטים שפרסם בפייסבוק האישי שלו במארס 2016. סרנה טען, כי שרה נתניהו הכריחה את ראש הממשלה לצאת ממכוניתו באישון לילה בכביש מספר 1 בעקבות מריבה סוערת ביניהם בדצמבר 2015. נתניהו טענו שהדברים לא היו ולא נבראו, וכך גם קובע אלקלעי. עוד נקבע, כי סרנה פרסם את הדברים מתוך כוונה לפגוע בבני הזוג.
אלקלעי דוחה את טענתו של סרנה, ולפיה פרסום בפייסבוק יכול להיות פחות מוקפד מאשר באמצעי תקשורת מסורתיים. לדבריו, פרסום שכזה יכול לגרום לפגיעה לא פחות חמורה - ואולי אף יותר, בשל היכולת להפיצו כאש בשדה קוצים והוא נותר באינטרנט זמן רב ולמעשה בלתי מוגבל. עוד אומר אלקלעי, כי הפוסטים מעצימים את הבוז וההשפלה כלפי נתניהו, שאמור להיות עמיד בפני לחצים ולהכריע בעניינים של חיים ומוות למדינה ולתושביה - אך סרנה הציג אותו כמי שאינו יכול להתייצב מול אשתו.
עוד קובע אלקלעי, כי לא מדובר בהבעת דעה אלא בפרסום המתיימר לתאר אירוע שכביכול התרחש במציאות, והוא דוחה את טענתו של סרנה לפיה מדובר בזוטי דברים. לא מדובר בתביעת השתקה, מדגיש אלקלעי, למרות שסרנה הוא יריב מר של בני הזוג נתניהו. עצם העובדה שבחרו להגיש תביעה רק במקרה זה ולא על פרסומים רבים אחרים שלו נגדם, היא המלמדת שמדובר בתביעה לגיטימית. כך גם סכום התביעה - שהיה הסכום המירבי שניתן לפסוק על הוצאת לשון הרע בכוונה לפגוע.
ההגנה המרכזית לה טען סרנה הייתה, שהדברים היו אמת - לפחות בליבתם. אלקלעי קובע חד-משמעית שהוא לא הצליח להוכיח זאת, שכן הוא התיימר להסתמך על "מכר שלו שזהותו עלומה, כאשר גם אותו מכר שמע על האירוע מחבר קרוב שלו, שהינו מאבטח שגם זהותו נותרה עלומה". מדובר לפיכך בעדות שמיעה מכלי שני, לא שניתן להסתמך עליה בצורה כלשהי. עוד מציין אלקלעי, כי התיר לסרנה לזמן לעדות את ראש השב"כ,
יורם כהן - אך הלה ויתר על העדות, בלא לנמק זאת ולמרות שנלחם עליה. על-פי הפסיקה, במקרה כזה יש להניח שסרנה יודע שעדותו של כהן הייתה פועלת לרעתו.
טענת הגנה נוספת של סרנה הייתה תום לב, אך היא נדחית משום שהוכחת האמת שבבסיס הדברים היא תנאי מוקדם להחלתה. גם הגנת העיתונאות האחראית - לפיה פרסום שגוי לא ייחשב ללשון הרע אם הוא תוצר של עבודה עיתונאית ראויה - נדחתה. סרנה "לא טרח לבצע כל בדיקה של מהימנות המידע שנמסר לו על-ידי ידידו עלום השם" ולא ניסה לאמת אותו עם מקורות אחרים, ולכן לא התקיימו התנאים שקבע בית המשפט העליון לתחולתה של הגנה זו.
"את הבירורים שנטענו על-ידי הנתבע שערך לא ניתן לכנות בשם 'עבודה עיתונאית' או 'בדיקה רצינית', כך שגם אם הנתבע האמין בכנות לדברי ידידו, הרי שלא היה כל בסיס עובדתי לאמון זה, ועם כל הכבוד, לא ניתן לסמוך על תחושתו הסובייקטיבית של הנתבע, הסבור, כי ניחן ביכולת להבדיל בין אמת לשקר", מוסיף אלקלעי. "גם טון הפרסום וסגנונו והצגת הפרסום אינם מלמדים על תום ליבו של התובע, שכן הידיעה לא נוסחה בניסוח חדשותי המדווח על אירוע, אלא בניסוח ציני, ציורי, מוגזם ומתריס". ולבסוף: סרנה גם לא טרח לבקש את תגובת לשכת ראש הממשלה - תנאי נוסף להגנת העיתונאות האחראית.
כאמור, אלקלעי קובע שסרנה פרסם את הדברים בכוונה לפגוע בבני הזוג. הוא לומד זאת מכך שהפוסט "נוסח בלשון מוגזמת ומוקצנת, למעלה מהצורך ומהראוי למה שמתיימר להיות דיווח עובדתי". הניסוח מלמד שהפרסומים נועדו להעליב את הזוג נתניהו, כאשר סרנה עצמו מודה שהוא שם לו למטרה לבקר אותם - והוא עושה זאת גם תוך הכפשת שמותיהם.
גם לביקורת לגיטימית יש גבולות, מדגיש אלקלעי, שמעבר להם היא אינה לגיטימית. "הפרסומים של הנתבע, לפחות חלקם, הם פרסומים זדוניים ומכוערים שנועדו לבייש ולהשפיל את התובעים". בפרסומיו "בולט הסגנון הקשה, החמור והמשתלח" אותו נוקט סרנה פעם אחר פעם, במיוחד כלפי ראש הממשלה. הפרסום נשוא התביעה "לא נעשה לגופם של דברים, אלא לגופו של אדם. מטרתו של הנתבע היא לפגוע בתובע וברעייתו".
אלקלעי מוסיף: "כל עוד הרצון לגרום להעברת איש ציבור מתפקידו, נעשה בדרך לגיטימית וכדין, הכוללת ביקורת חריפה ואפילו קשה בוטה ונוקבת, הרי שהיא מותרת והיא מנשמת אפם של הדמוקרטיה ושל
חופש הביטוי. אולם, גם לחופש הביטוי יש גבול, והגבול נחצה, בין היתר, כאשר אנו עוברים מתחום הבעת הדעה והביקורת, קשה ונוקבת ככל שתהיה, אל ייחוס עובדות בלתי נכונות ופוגעות באיש
הציבור".
היקף הביקורת המותר כלפי איש ציבור הוא נרחב ביותר, מסביר אלקלעי, אך מן הצד השני יש לזכור ששמו הטוב של איש ציבור הוא הכלי החשוב ביותר שבידיו לצורך מילוי תפקידו הציבורי. לצד זאת, הדברים שכתב סרנה לא היו ברף העליון של לשון הרע, שכן הם לא ייחסו לבני הזוג התנהגות פלילית או שחיתות אישית.
"יש חשיבות לכך, שהציבור יפנים כי פרסום משולח רסן פוגע ועלול לפגוע אנושות במושא הפרסום. אמנם, אין זה המקרה שלפני, אך אף ראש הממשלה יכול וימצא עצמו ניזוק מפרסום על אודותיו שאינו אמת", מסכם אלקלעי. סרנה גם חויב לשלם הוצאות בסך 15,000 שקל. את נתניהו ייצג עו"ד יוסי כהן, ואת סרנה - עוה"ד
אביגדור פלדמן ו
ליאור אפשטיין.
