אי.די.בי תצליח רק אם תגרום לציבור ולכל הקשורים אליה לאהוב אותה ולהבין את חשיבותה בעולם העסקים הישראלי - אומר (יום א', 18.6.17) שולם לפידות, בהופעה פומבית נדירה במועדון הפיננסי של לשכת רואי חשבון.
לפידות, שהובא מארגנטינה בגיל 32 בידי
אדוארדו אלשטיין לנהל את אי.די.בי,העיר בנושא זה: "האמון שאדוארדו נתן בי - ויש שיאמרו שהיה זה הימור - היה לא פחות גדול מאשר ההחלטה שלו להשקיע באי.די.בי. באתי מסביבה בה שום דבר לא דחוף, והגעתי למקום בו הכל צריך להיות כאן ועכשיו. באתי ממקום בו דוגלים בפשרות, למקום בו הגישה היא 'הכל או לא כלום'. בקיצור, באתי למזרח התיכון. מישהו אמר לי, שבאנו למקום הנכון בעשור הלא-נכון. בלי לחשוב הרבה עניתי לו, שבאנו להרבה עשורים, אז לא כל כך חשוב באיזה עשור באנו".
לדברי לפידות, אי.די.בי נוהלה - מאשר נרכשה בידי אלשטיין בשנת 2012 - בשני עקרונות. הראשון היה שירות החוב כסדרו, "למרות שהיו שאמרו לנו שאנחנו פראיירים ושעלינו להיכנס מיד להסדר חוב. במקביל דגלנו בהמשך הצמיחה של החברות התפעוליות, וזה אמר שנתאפק בנושא הדיבידנדים. המשכנו להשקיע בחברות, למשל: חצי מיליארד שקל במרכז הלוגיסטי המצונן של שופרסל בעיצומו של המשבר באי.די.בי. השקענו בסלקום טי.וי והפכנו אותה מחברת
סלולר לקבוצת תקשורת. אלשטיין השקיע בחמש השנים האחרונות 2.5 מיליארד שקל, שזהו סכום חסר תקדים".
לפידות הוסיף: "חשבתי רבות על הדרך בה אפשר להצליח באי.די.בי. המתבקש הוא יצירת ערך ותזרים מזומנים - אבל זה היה גם בעבר. אז איפה היו הבעיה והשבר? האם זה היה הרגולטור מול סלקום, השקעות כושלות בלאס וגאס ובמעריב, הקונים שהדירו את רגליהם משופרסל, חוק הריכוזיות שכוון נגד אי.די.בי?
"לא היה שבר בודד ולא הייתה בעיה פיננסית בודדת. אי.די.בי היא ליבת העסקים של ישראל, אי-אפשר להישאר אדישים כלפיה; או שאוהבים אותה או ששונאים אותה. הבעיה הייתה שהציבור מאס באי.די.בי: העובדים, הקונים בחנויות, השוכרים בקניון, הבנקים, הציבור שקונה עיתונים, חוסכי הפנסיה. אי.די.בי תצליח רק אם תצליח להטמיע שהיא חלק ממערכת העצבים של ישראל. או שישנאו אותנו או שיאהבו אותנו. צריך לדגול בשקיפות, הוגנות ללקוחות, איזונים נכונים בין בעלי המניות לבעלי החוב, יציבות לעובדים, הוגנות מול התקשורת ולא ניסיון לשלוט בה", סיכם.
